מנהגי האכילה שמחליפים פת לחם בדגניים של בוקר, בשר ואורז, ירקות ותפוחי אדמה של צהרים, או של ערב, עם ויתור נרחב על פת חיטה (ודומיה), פשטו דווקא בחברת שפע, עשירה ושבעה, ובמיוחד באירועים חגיגיים – ‘אוכלים כמו פר, ומברכים כמו פרפר’, ‘מרוויחים’ זמן של נטילת ידיים וברכת המזון, כאילו כל אלה רק לטורח עליהם.