דבר ה' מיועד לכולם
האם באמת עלה השחר בתשעה באב התשפ”ב? לפני כל השטויות של המאבק הפוליטי בתוכנו, הבה ונשים לב לשאלות המכריעות:
יושג הסכם עם לבנון על הגבול הימי, או לא?
תפרוץ מערכה צבאית בצפון ובים, או לא?
אם תפרוץ, האם תהיה קצרה או ארוכה?
האם ישראל שומרת על ההפתעה הגדולה של הלייזר החדש שהפך ‘מבצעי’ (ואף הוצג לנשיא ביידן), נגד האיום של חיזבאללה ואיראן בנחילי כטב”מים?
התשובות לשאלות האלה חשובות הרבה יותר מכל מערכת הבחירות ההזויה הזאת, מפני שבכוחן לעצב מציאות חדשה במרחב כולו.
המחשבה הדתית והתורנית ברובה, כמעט בכל המגזרים והקבוצות החרדיות והדתיות, מדגישה בתשעה באב ולקראתו את האבלות, ואז מתחילות השאלות על מה בדיוק מתאבלים, ומתחילים הוויכוחים על השאיפות והציפיות להר הבית ולמקדש –
אבל הרמב”ם (הלכות תעניות פרק ה’, א) הדגיש את המשמעות הנכונה על פי נבואת זכריה
בקריאה המקובלת גם ב’עולם התורה’, וגם ב’עולם האקדמי’, ‘זמן מתן תורתנו’ לא כתוב במפורש בתורה, וגם בגמרא יש מחלוקת איך לחשב את הימים, לפיכך חושבים רבים וטובים ש’זמן מתן תורתנו’ בחג השבועות מקורו בנוסח התפילה המתאים לדעה בגמרא, שבששה “בחדש השלישי” נשמעו “עשרת הדברים” מפי ה’ בהר סיני – ואילו בתורה, ספירת העומר לא נקבעה לספירת הימים מיציאת מצרים עד ‘מתן תורה’, כי היא מציינת רק את החקלאות בארץ ישראל, “מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה” (דברים ט”ז, ט) בציפיה הדרוכה מקציר השעורים אל קציר החיטים! לכן, הפסח וחג המצות מציינים את יציאת מצרים, ואילו חג השבועות מציין את הקציר של ביכורי החיטה בארץ ישראל.
אולם כל זה מעיד על קריאה לא שלמה ולא מלאה, בתורה!
מדוע לא נזכר היובל בספר שמות, וגם לא בספר דברים?
מדוע לא נזכרו דלים ואביונים בפרשת שביעית ויובל בספר ויקרא?
האם יחדל, או לא יחדל אביון מקרב הארץ?
בכל התנ”ך אין אפילו מקום אחד שמזכיר יחד את שכם ואת עיבל! בכל מקום ששכם נזכרת אין עיבל, ובכל מקום שעיבל נזכרת אין שכם! תדהמה!
הר גריזים מוזכר עם שכם פעם אחת בתנ”ך, במשל יותם – עיבל גם לא פעם אחת – לולי גילוי האתר במקום הבלתי צפוי, לא היה עולה על דעתי אפילו לבדוק דבר כזה.