את התפילה האחרונה והמכרעת לסליחה ולהחזרת השכינה, ה’ בכבודו גילה למשה – מידות הרחמים והגמול. זו תשובת ה’ להפצרות משה – “הוֹדִעֵני נא את דְרָכֶךָ”; (שמות ל”ג, יג).
בלוחות הברית, בדיבור הישיר של ה’ (בגוף ראשון) נכתבה רק מידת הדין (על עבודת אלילים) –
“… א-ל קַנָא, פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת על בנים, על שִלֵּשים ועל רִבֵּעים לְשֹׂנאָי, וְעֹשֶׂה חסד לאלפים לְאֹהֲבַי וּלְשֹמרֵי מִצוֹתָי”; (כ’, ד-ה).
אין בלוחות הברית שום מילה של רחמים או סליחה, ולכן, אי אפשר היה לסלוח על חטא העגל, בעוד העדות שבלוחות מרשיעה באופן מוחלט, במידת הדין.
כאשר ראה משה את עגל הזהב ואת הריקודים מסביבו שבר משה את לוחות הברית, כי הכתוב בהם לא הותיר לו שום מפלט – או שבירת העדות, או שבירת עם ישראל!
משה העדיף את עם ישראל ושבר את לוחות העדות! (כמו השמדת ראיה מכריעה כדי למנוע משפט נורא); בתחושה עמוקה אני רואה לנגד עיני את הלוחות נשברים במילה “קַנָא”, ובמילת “לשֹׂנאי”…
בראשית התורה כתב רש”י (על פי מדרש חז”ל בבראשית רבה י”ב, טו): “בתחילה, עלה במחשבה לברוא את העולם במידת הדין; ראה שאין העולם מתקיים (במדרש: “היאך העולם יכול לעמוד”), הקדים מידת רחמים ושיתפה למידת הדין”.
בדומה לבריאת עולם, גם במתן תורה – לוחות הברית נכתבו במידת הדין, אבל עם ישראל ומשה כמנהיגו לא יכלו לעמוד ולהתקיים ולקבל תורה במידת הדין.
בהיגיון הרווח של רוב ‘הדתיים’, משה רבנו היה אמור לסיים בכך את שליחותו, כי מי שקורע ספר תורה בוודאי לא יוכל להיות רב פוסק במצוות התורה לעולם! מאז ומתמיד הייתי נרעש ונפחד מעצם העובדה, ש’דתיים וחרדים’ מקבלים את שבירת הלוחות, ומרוממים את בקשת הסליחות והרחמים של משה אחרי השבירה.
והנה דווקא שבירת הלוחות שנכתבו במידת הדין, פתחה בפני משה את שערי התפילה, וה’ גילה את סודות הרחמים!
אולם מידות הרחמים עומדות בסתירה מפורשת ללוחות הברית!
עצם ההשוואה מתחייבת מתוך הביטוי הנוקב המופיע גם בלוחות הברית, וגם במידות הרחמים – “פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת/אבות על בנים /ועל בני בנים/ על שִלֵּשים ועל רִבֵּעים” (שמות כ’, ד /ל”ד, ז), אבל ההקבלה ההכרחית מוכיחה ניגוד עמוק עד כדי סתירה גמורה.
והנה כאן אנו עומדים מול הקושי הגדול ביותר: ה’ פתח למשה את שערי הסוד של מידות הרחמים, ובה בעת הודיעו שעליו לפסול לוחות שניים, ועליהם ה’ יכתוב “את הדברים אשר היו על הלֻחֹת הראשונים אשר שִבַּרתָ”, כלומר, במידת הדין, והתורה לא תשתנה! אבל איך אפשר לקבל תורה שיש במהותה סתירה כה עמוקה בין הלוחות הכתובים מחדש “כמכתב הראשון” במידת הדין, לבין התפילה הפותחת שערי סליחה ורחמים?
לראשונה אנו ניצבים מופתעים ונרגשים, לנוכח המתח העצום והניגוד העמוק בין תורה שבכתב הכתובה בלוחות במידת הדין, ובדיוק כך, בלי שום שינוי, נכתבו גם הלוחות השניים, לבין תורה שבעל פה ממנה קרא ה’ על פניו של משה את מידות הרחמים, ובהן מרחבי אין סוף של דרכי ההשגחה, ופקידת עוונות באופנים רבים עד מאד. עבורנו, אלה ואלה כתובים בתורת אמת, אבל עבור משה רבנו ועבור עם ישראל באותה שעה היה זה פער מדהים בין הכתוב בלוחות לבין הנאמר בעל פה, בתפילת הרחמים, כי בנוסח התפילה, מסר ה’ למשה את סודות דרכיו בהרחבה הכוללת את מידות הרחמים – “ה’ I ה’ א-ל רחום וחנון … פֹּקֵד עֲוֹן אבות על בנים …” (ל”ד, ו-ז), וכך מתפללים כולנו לסליחה עד היום, בכל יום, ובמיוחד בימי הסליחות.
כך נולדה לראשונה תורה שבעל פה, שלפעמים היא מהפכת את תורה שבכתב – בלוחות כתובה מידת הדין המוחלטת, בלי סליחה ורחמים, ובעל פה גילה ה’ למשה את מידות הרחמים והסליחה שממעל למידת הדין –
אכן, כך אמר ה’ למשה בסיום הפרשה:
“כְּתָב לך את הדברים האלה, כי על פי הדברים האלה, כָּרַתי אִתְךָ ברית ואת ישראל” (ל”ד, כז); על פירוש הפסוק הזה נחלקו חז”ל (גיטין ס ב), ור’ יוחנן אמר: “לא כרת הקב”ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה“! דבריו מובנים היטב מתוך מידות הרחמים שנאמרו למשה בעל פה, כי הברית הראשונה שבמידת הדין נגמרה בשבירת הלוחות, והלוחות השניים ניתנו יחד עם מידות הרחמים שבעל פה, ואף שנצטווה משה לכתוב גם את המידות (את הלוחות ה’ כתב!), נשארו מרחבי הסליחות בעל פה, כי אי אפשר כלל לכתוב את כל צירופי המידות האפשריים בשום נוסח כתוב, והם המטרה העליונה של ברית מתן תורה בלוחות השניים, שהוריד משה לישראל ביום הכיפורים (תענית ל, ב; רש”י לדברים ט’, יח).
והנה, במידות הרחמים לא נזכרו עוד שונאי ה’ ואוהביו, כי גילוי מידות הרחמים לא מאפשר עוד לדעת בביטחון מי שונא ומי אוהב, מי נמחלו עוונותיו, ולמי רק האריך ה’ אפו, וייפרע ממנו בבוא זמנו, ולפיכך, פקידת עוונות במידת הדין שבלוחות הברית מסתיימת בהבדלה מוחלטת בין שונאי ה’ לבין אוהביו ושומרי מצוותיו, ואילו במידות הרחמים נעלמו שונאים ואוהבים!
ושוב הנני נרעש ונפחד לשמוע בכל יום שוב ושוב את מידות הרחמים, ולעיין אחר כך בכותרות התקשורת ולקרוא – איך ממשיכים אחינו היקרים להבחין גם בתוך עם ישראל בין שונאים לאוהבים? איך אפשר להתפלל במידות הרחמים, ולאחוז במידת הדין כלפי שונאים ואוהבים, כלפי ‘חרדים’ ו’מסורתיים’, ‘דתיים’ ו’חילוניים’, קואליציה ואופוזיציה, ‘ימין’ ו’שמאל’? (וחשבו: הרי לכל אדם בריא יש יד ימין ויד שמאל, רגל ימין ורגל שמאל) – איך אפשר להתפלל ולבקש רחמים בתפילה, ולהמשיך לאהוב ולשנוא ברשתות? איך חושבים האוחזים באהבה ובשנאה שאפשר באמת להתכפר במידות הרחמים?
הבה נחדול משנאה ואהבה, ונזכה לעמוד לפני ה’ במידות הרחמים עם סליחה וכפרה ביום הכיפורים הזה!
Leave a Reply