The attitude towards the State of Israel in the United Nations is fundamentally different from its attitude towards any other country. This can only be explained by structural anti-Semitism!
ניצחון = ביטחון
ביטחון מדינת ישראל לטווח ארוך מחייב ‘תמרון קרקעי’ מהיר, ושליטה בעזה לפחות למשך שנה עד השמדת כל המנהרות וכל הטילים – לא להכניס לוחמים שלנו לשום מנהרה, אבל למנוע מכוחות הרשע חשמל ומים ואוויר עד שייצאו – יחוסלו או ייכנעו.
במלחמה השמינית: חובתנו – להתעלות!
התעלות היא תנאי הכרחי לניצחון שיאפשר את הסרת האיום הצבאי מצפון ומדרום, כפתח לשינוי רדיקלי ולהסכמים יציבים – כמו אזרחות מצרית לתושבי עזה ויישוב הפליטים בצפון סיני (הצעה שהעלה נשיא מצרים בעצמו לפני זמן לא רב), יחד עם ‘הגירה הומניטרית’.
ישראל באומות: או”ם ואנטישמיות
היחס למדינת ישראל באומות המאוחדות הוא יחס של אפליה עקרונית ומהותית מאז הקמת המדינה ומלחמת העצמאות, כי אין תופעות כאלה ביחס לשום מדינה אחרת. זה נראה בבירור כתגובת חרטה על עצם ההכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית, שלא תוכל להתקיים בשום אופן אם ישובו לתוכה מיליוני פלסטינים.
תפילת מלחמה
מסיבות עמוקות שאי אפשר לפרטן כעת, עולם התפילה היהודי שכח את קביעת התורה והגמרא (תענית טז ב – יז א), “שאין אומרים זכרונות ושופרות אלא בראש השנה וביובלות ובשעת מלחמה”!
ניצחונות ישראל בלי צבא ערוך ומוכן
בלי הכרעה בשלב הזה של המלחמה, השלב הבא ייפתח שוב על ידי איראן, כנראה בצפון, ובעיתוי שייראה מתאים להם – עם כל ההערכה לנשיא האמריקני, אסור לישראל להיגרר לחוסר ביטחון מתמשך שכזה, בלי הכרעה ובלי הרתעה.
שירת האזינו: נבואת משה (גם לנו)
שירת האזינו צריכה להיות שגורה על פינו כמו קריאת שמע, כי היא עֵדות.
השירה היא עֵדות נבואית מיוחדת שנאמרה למשה ממש בימיו האחרונים, על מנת ללמד את העם. היא מתארת את ההיסטוריה הצפויה אחרי מות משה. מקופלים בה ימי השופטים והמלוכה, צָרות מואב ועמון נגד ישראל, סיסרא ומדיָן, פלִשתים וארם, עד מצור שומרון והישועה מלחץ ארם. כל הצרות שלפני המעצמות, החורבנות והגלויות.
אי אפשר לנצח בלי שליטה מלאה ברצועה!
אי אפשר לפרק את תשתיות חמאס במצור מבחוץ – המצור רק מחזק אותם!
דרושה לפחות שנה של שליטה בעזה כדי לפוצץ את כל הבונקרים והמחילות, את כל עמדות הטילים, ולפרק לחלוטין את צבא החמאס.