הר הבית לידינו

הייתי בהר הבית בששת הימים כלוחם בחטיבת הצנחנים –

הכוח הירדני יצא לפנות בוקר, וכאשר נכנסנו לא היה שם קרב, כי לא היה אויב.

רבים רצו ועלו במדרגות לעבר כיפת הסלע בהתרגשות עצומה, ואני, בהתרגשות עצומה לא פחות, לא עליתי – הבנתי היטב שזהו מקום המקדש, מקום השכינה, כבוד ה’, ושמה לא נכנסים – בכלל, שום אדם בעולם!

גם במסדר הניצחון של החטיבה נשארתי בין העצים, ולא עליתי למקום המקדש.

מאז קראתי מאמרים רבים, שניסו ‘להזיז’ את מקום המקדש קצת צפונה או קצת דרומה, והתברר לי לחלוטין שכל אלה טעויות – מקום המקדש ברור ללא ספק – מי שהולך מסביב ולא עולה במדרגות, לא נכנס למקום המקדש.

גם רוב הרבנים אשר חושבים שכניסה להר הבית יש בה ספק של איסור כרת, כי מקום המקדש ‘לא ידוע’, לא העמיקו בלימוד הר הבית כראוי. לא קשה לשכנע כל פוסק שלא מפחד מחמאס ומוכן לשמוע, שאין שום ספק במקום המקדש, ואין שום איסור הלכתי בעליית יהודים להר הבית לסיבוב של הקפת מקום המקדש.

---

הייתי בתפילת יום ירושלים ברחבת הכותל גם השנה, 54 שנים אחרי ששת הימים –

משטרת ישראל חסמה את כל הכבישים לכותל, ועצרה את כל הרכבים, גם מהר ציון, וגם ממזרח, מתחת לשער האריות. ביקשתי הסבר מן השוטרים, והם נתנו לי לשמוע את הקשר, ובו דיווחים ברורים על מערומי אבנים גדולות בשטח ההר, ועל זריקות אבנים ובקבוקי תבערה מן ההר לעבר הכבישים המוליכים לשער האשפות. במקום שעצרו אותנו תקפו אחר כך נהג יהודי ברכבו, ופצעו אותו. חזרנו לאחור, ונכנסנו ברגל לתפילה החגיגית מול הכותל, דרך הרובע היהודי.

באמצע התפילה, כאשר זריקות האבנים התקרבו לשער המוגרבים, החלה משטרת ישראל להדוף את הפורעים בהר, ולראשונה שמעתי ביום ירושלים את קולות פיצוצי ההלם, ההפוכים כל כך לשקט בהר הבית ביום שחרורו.

הסכנה של השלכת אבנים גדולות מן ההר על ראשי המתפללים ברחבת הכותל היא סכנת חיים, שחייבה את המשטרה להשתלט בכוח – מי שחילל את המקום הקדוש היו הפורעים ה’מוסלמים’, שלא היו שלמים כלל ביראת א-לוהים אחד ויחיד כמשמעות הנכונה של האסלאם, אלא מוסתים על ידי מוחמד דף מעזה. הקדושה נעלמת כאשר משליכים משטח ההר אבנים ובקבוקי תבערה.

הכניסה להר ליהודים נחסמה באותו היום, ומאז עד היום, משיקולי ביטחון.

מי שטוען שעליית היהודים להר גרמה לפרוץ המלחמה, משקר, ביודעין או מתוך טעות.

המשכתי ביום ירושלים לאזכרה הגדודית השנתית שלנו, שצומצמה מאד לבקשת המשטרה, אך לא ויתרנו והיה טקס מכובד – כשעה אחר כך שמענו את אזעקת הטילים מעזה לעבר ירושלים, ופרץ סבב המלחמה האחרון.

צריך להיות ברור לכל אדם ישר, שכל האירועים תוכננו מראש מעזה – הם שלחו את הפורעים מבעוד לילה לחסום את כל הכבישים לרחבת הכותל, הם כפו על משטרת ישראל את עצירת האיום מן ההר, ואז שלחו את הטילים.

ההתגרות היחידה שלנו היא עצם נוכחותנו בירושלים כעם ריבוני, וכל טיעון אחר – כולל שייח ג’ראח – הוא שקר גמור, וסיוע ישיר להתגרות של חמאס מעזה, שמתגאה בשינוי המשוואה ובהוכחת יכולתו לעצור את הנוכחות היהודית בירושלים, ובכל מקום שיחליט.

רבנים ואנשי ציבור חרדים – אל תפלו בפח של חמאס – ואל תערבו ויכוח ‘הלכתי’ על העלייה להר הבית, בתוך המלחמה של עם ישראל על ירושלים, ועל הארץ כולה.