תמרון ההטעיה המוצלח של צה”ל מול האויב הקטן בצפון (כולל חיסול החוליה שירתה נ.ט. בלי נפגעים לכוחותינו!) הוא רק חלק מתמרון מדיני-ביטחוני של ראש הממשלה במערכה מול האויב העיקרי מצפון-מזרח.
בתמרון האחרון התנהל מו”מ גלוי, דרך התקשורת, עם מזכ”ל הרשע בבונקר, כדי למנוע מלחמה, שאיננה רצויה כעת לשום צד. בסבב קודם שילב נתניהו את הרוסים, פוצץ את מנהרות האויב רק בשטח הישראלי ומנע מלחמה! שוב ושוב חיל האוויר תוקף את זרועות התמנון האיראני בסוריה, ואפילו בעירק ובביירות, ונתניהו מעמיק את הטריז שתקע בין פוטין לבין האיראנים, כדי למנוע מלחמה!
כך הוא עושה גם בדרום, מול עזה.
יש מחיר לא קל לדרך הזאת, והוא הפיכת ההרתעה הישראלית להרתעה הדדית הנתונה למו”מ בכל רגע של מתיחות – אכן שינוי במשוואה האסטרטגית!
זאת נקודת האמת במאבק הפוליטי של ליברמן נגד נתניהו – ‘חלשלוש’ פירושו, מי שהפך את ההרתעה הישראלית להרתעה הדדית הנתונה למו”מ תמידי.
ברור, שליברמן – אם יוכל – יוביל למלחמה גם בדרום וגם בצפון כדי להחזיר הרתעה ישראלית חד צדדית וברורה, שאיננה נתונה למו”מ – אולם המחיר של מלחמה כבד וכואב מאד, והוא ייקבע בהרוגים ופצועים, בכאב המשפחות, ובמחיר הכלכלי של כל מערכה צבאית!
מה יענה על כך ליברמן?
הטענה הקבועה של כל תומכי ‘יד חזקה’, שהפגנות החולשה מזמינות מלחמה, והיא תבוא בכל מקרה, אלא שהיא עלולה לפרוץ ברגע קשה עבורנו, ומחירה יהיה הרבה יותר כבד! אולם אנו כבר ראינו מלחמות קשות ונוראות דווקא אחרי הניצחון המדהים של ‘ששת הימים’, כשרבים בציבור הישראלי חגגו את ‘המלחמה האחרונה’.
אין שום ודאות ב’הרתעה’ של מכות קשות, והתוצאה של ‘הכרעה’ צבאית אינה בטוחה כלל. מאידך, נתניהו דווקא הראה שוב ושוב, שאפשר למנוע מלחמות בלתי רצויות בתמרון מדיני-ביטחוני, ושההרתעה היא הדדית. עוד הראה נתניהו שמצבה המדיני ומעמדה הבינלאומי של ישראל יכולים אפילו להשתפר, דווקא בהעדר הסכם עם הפלסטינים!
כאן עולה השאלה הקריטית של מערכת הבחירות הנוכחית: האם ‘הגנרלים’ שותפים לדרך של ‘החזרת ההרתעה’ במחיר מלחמה??
אחדים מהם תמכו בשעתו בכל תוקף בהפצצה אסטרטגית באיראן כדי ‘לעכב את הפרויקט הגרעיני לפחות בחמש שנים’ – זה היה קרוב מאד לביצוע, אך נתניהו החליט לנהל את המערכה במישור המדיני, והוא הצליח לעכב את האיראנים כפליים מחמש שנים – כמעט שום אדם לא האמין בסיכוי כלשהו למערכה מדינית כזאת, ורוב אנשי הביטחון המליצו לקבל את ‘הסכם אובמה’ כ’רע במיעוטו’, אבל נתניהו הצליח (בזכותו של טראמפ) נגד כל הסיכויים, ודחק את איראן לפינה מבודדת ולמצוקה כלכלית חמורה – אילו הפצצנו באיראן היינו נכנסים למלחמה גלויה ורבת שנים, חמורה בהרבה ממלחמות לבנון, ואיראן הייתה גרעינית כעבור ‘חמש השנים’.
נחזור לבחירות –
בני גנץ בוודאי קרוב הרבה יותר לדרך של בנימין נתניהו, והוא רמז יותר מפעם אחת, שאין לו שום בעיה בממשלה משותפת, ורק היועץ המשפטי חוסם זאת; אבל הוא נגרר לחזית של ‘רק לא ביבי’, וחשף כמה פעמים חולשה מנהיגותית.
ידידי הטוב משה (בוגי) יעלון איבד את האמון בנתניהו באופן אישי, אבל הוא בוודאי לא יוביל למלחמה לשם ‘השבת ההרתעה’.
על עמדות האחרים בקואליציית ‘כחול-לבן’ אינני יודע להשיב, אבל אני מעריך שמנהיגי ‘כחול-לבן’ ייגררו למלחמה כזאת בגלל האווירה המפוחדת בציבור התקשורתי, ובעיקר מפני שאינם מסוגלים לתמרונים מדיניים כל כך מורכבים כמו שנתניהו יודע לנהל.
החלפתו של אריאל שרון באהוד אולמרט לא באה מבחירתנו, אך היא שהובילה למלחמת לבנון השנייה ורק מפני חוסר היכולת של אולמרט לתמרון מונע מלחמה; אפילו מזכ”ל הרשע הלבנוני הודה, שלא העריך נכונה את תגובת ישראל, והיה נמנע מהפעולה הקריטית אילו הבין, שזה לא ייגמר במטחי אש כתגובה ‘חריפה’, כמו אצל אריק שרון.
אינני יכול לשכוח מתי נשטף מוחו של אריאל שרון בדמו – זה קרה באותו היום בו הגיעה העדות הפלילית המרשיעה נגדו, והוא הבין שהוא נופל…
ברוך ה’ שחמל עליו ועלינו ושלח אותו לתל השומר (ל-6 שנים), במקום למעשיהו.
בלי שום קשר לדעתי האישית על התנהלותם הלא ראויה של בנימין נתניהו ומשפחתו, ולהסתייגויות קשות שלי מכמה החלטות שלו – החלפת ראש ממשלה כעת עלולה להוביל למלחמה נוראה שאיננה הכרחית, רק בגלל החלפת הקברניט באמצע המערכה!
כל מי שחפץ באמת בחיים ובשלום חייב לתמוך בבנימין נתניהו כמרכיב הממשלה הבאה, ואת כל החשבונות האחרים ננהל אחרי ההכרעה במערכה נגד האיראנים –
אני קורא להתעלם מדברי בלע (מכל הצדדים), ומניהול משפט ציבורי בלתי הוגן נגד ראש ממשלה ב’חבר מושבעים תקשורתי’, ולהצביע כעת (אני אצביע ‘ימינה’) רק למען החיים והשלום.
Leave a Reply