מלחמה מדשדשת – מי אשם?

המלחמה מדשדשת – כולם רואים – אבל בחוסר האמון העמוק כלפי הממשלה, ומאז פרוץ המלחמה גם כלפי הצבא, כל אחד מאשים את האחראים בעיניו, ובעיקר את ראש הממשלה מחד, ואת הרמטכ”ל מאידך.

מאז תחילת המלחמה אני מאשים בעיקר את הנשיא האמריקני גו’ ביידן, שהגיע לארץ עוד בשבוע הראשון כדי להפעיל ‘חיבוק בולם’, ולהשתלט על ניהול המערכה גם בעזה וברפיח וגם בצפון, גם מול לבנון וכמובן מול איראן.

לצערי העמוק הוא הצליח!

מטרתו העיקרית היא למנוע מלחמה אזורית, ולהגיע להסכמה עם האויב הצפוני על ‘נסיגה’ חלקית בדרום לבנון ו’שקט’ זמני; אולם הדרישה העיקרית של האויב הצפוני והדרומי כאחד, היא סיום מוחלט של המלחמה בעזה-רפיח, ונסיגה מלאה של צה”ל.

בדרום לקח ביידן על עצמו לטפל באיום של הח’ותים מתימן, ולמנוע בכל דרך את מיטוט החמאס בעזה-רפיח, תחת המסווה של היערכות ל’יום שאחרי’ – בתחילה לא ידעתי אם בבית הלבן מבינים שהם מצילים את חמאס, ושמעתי את הדעות, שאמריקנים (במיוחד דמוקרטים) לא מבינים את המזרח התיכון – אבל בשבוע שעבר קראתי את דברי ביידן, שחמאס במצבו הנוכחי לא יוכל לבצע שוב התקפה כמו בשבת ההיא, והבנתי שהוא מיישר קו עם מצרים ועם קטאר כדי למנוע את מיטוט חמאס!

כל הדרישות ל’סיוע הומניטרי’ מסתירות את הדרישה העיקרית מישראל, למנוע השתלטות ישראלית על מנהרות רפיח, ששם עובר הנשק לחמאס!

ממשלת ישראל מנסה לתמרן מול ה’חיבוק’ האמריקני, אבל הנשיא האמריקני הזמין אליו את בני גנץ, ונתניהו עם כל התמרונים שלו, לא יכול להפעיל את צה”ל להכרעה צבאית בשטח! צה”ל אמנם פועל במזרח רפיח, אבל אין הכרעה בפיצוץ מנהרה אחת או שתיים מתוך עשרות מנהרות המשמשות להעברת נשק וציוד צבאי לחמאס, בעזרת השבטים המדבריים בסיני ותחת הערפל המצרי, ובמיוחד כאשר צה”ל מדלל כוחות, לפי דרישות האמריקנים!

לכן, לא הרמטכ”ל אשם, ולא ראש הממשלה, אלא הנשיא האמריקני גו’ ביידן והמפלגה הדמוקרטית שלו – כל התוצאות החמורות הצפויות בהמשך, בעיקר במלחמה בלבנון מול איראן, יחולו על ראשו של ביידן!

למה ישראל תלויה כל כך באמריקה?

הסיבה העיקרית היא מדינית, ולא הסיוע הצבאי – בלי זכות ה’וטו’ האמריקנית במועצת הביטחון, ישראל עלולה לעמוד מול מתקפה עולמית הרבה יותר חמורה מכל מה שקורה כעת, וזאת הסיבה העיקרית להתנהלות המסוכנת כל כך של ממשלת ישראל וצה”ל.

מה היה צריך לעשות?

קודם כל להפנות גב לכל ‘חיבוק בולם’ אמריקני, ולאיים בפעולות דרמטיות של ישראל:

1. אם לא ישוחררו כל החטופים בתוך יומיים-שלושה, וייפסק המימון לחמאס, ייפגעו מתקני הנפט של קטאר!
2. אם לא ייסוגו כוחות חיזבללה אל מעבר לנהר הליטני, כמו שנקבע בהחלטת האו”ם על סיום המלחמה בלבנון, ישראל תחריב את דרום ביירות, ואת כל מחסני הטילים האיראניים בלבנון!
3. אם איראן תמשיך לאיים בהשמדת ‘המשטר הציוני’ בישראל, ולא תעצור את המירוץ הגרעיני, ישראל תתקוף בכל האמצעים שברשותה עד כדי הפלת המשטר בטהרן!

למרבה הצער, אינני רואה שום מנהיג בישראל שמסוגל להציב דרישות כאלה, ולעמוד מאחוריהן ברצינות, ובאחדות ישראלית מירבית.

כיוון שכך, אני מציע איומים קצת יותר מתונים:

1. אם לא יועברו כל החטופים למצרים בתוך יומיים-שלושה, ויוחזקו שם בלי פשעי מלחמה, ישראל תכבוש את כל המערך התת-קרקעי ברפיח, ותשמיד את כולו!
2. אם חיזבללה לא יפסיק את האש, ישראל תתקוף את כל מתקני הטילים האיראניים בלבנון!
3. אם איראן תתערב ותתקוף (כמו שכבר עשתה פעם אחת), ישראל תתקוף בכל האמצעים שברשותה עד כדי הפלת המשטר בטהרן.

אני חושש, שגם זה כבד מדי על כל ממשלה ישראלית בעת הזאת, אבל עמדה ישראלית פחות תקיפה מהאמור לעיל, יחד עם המאמץ האמריקני למנוע מלחמה אזורית, ולהציל את שליטת חמאס וחיזבללה בשטח, עלולות להביא עלינו מלחמה הרבה יותר קשה וחמורה – בע”ה ובגבורת הלוחמים ננצח גם בה, אבל המחיר יהיה כבד פי כמה ממה שניתן להשיג בעת הזאת –

תתעוררו!