עצמאות הלכתית לרבצ”ר

בכל מבחני הרבנות הראשית לא כלולים הלכות צבא ומלחמה, בעיקר מפני שרוב מוחלט של פוסקי ההלכה מאלפי שנות נדודים וגלויות נמנעו מלהורות הלכה בנושאים שלא נהגו כלל בעולמם, כי לא הייתה ממלכה עצמאית ולא צבא יהודי, בוודאי לא בארץ ישראל; לכן אין בשולחן ערוך הלכות מלכים ומלחמותיהם (והרמב”ם נשאר יחיד בתחום זה).

לפיכך, גם הרבנים הראשיים לישראל וגם פוסקי ההלכה בעולם הישיבות ‘הליטאי’ לא הוסמכו מעולם לפסוק בהלכות אלו, ואינם יכולים להורות הלכות לא לקבינט המדיני-ביטחוני ולא לרבנות הצבאית.

כיו”ב, מי שלא עסק בשחיטה ולא למד הלכות שחיטה, גם אם הוא בקי בכל שאר התחומים בתורה שבכתב ושבעל פה, אינו יכול להורות הלכה בדיני שחיטה.

בהלכות מדינה, צבא ומלחמה, חייב להתמנות פוסק הלכה שיודע היטב מהי לחימה, איך מתנהל צבא, ואיך מכריעים בשאלות קשות של מדיניות חוץ וביטחון. מי שאין לו יד ורגל בתחומים אלה, אין לו סמכות להורות הלכות בהם.

כתלמיד בישיבת מרכז הרב שאלתי פעם את מו”ר הרב אברהם שפירא זצ”ל (בביתו) שאלה שהטרידה אותי בהלכות לחימה בשבת, והוא אמר לי, שכל רבני הדורות האלה באמת אינם יודעים להורות בשאלות כאלה, ומפעלו הגדול של הרב שלמה גורן זצ”ל הוא ממש נס, מפני שהוא הקים מחדש בסיס תורני של דיני צבא ומלחמה, שלא היה קיים אלפי שנים, והייתה לו סייעתא דשמיא מיוחדת במינה כמו למקימי המדינה וצה”ל בכלל, עם הניצחונות המופלאים במלחמת העצמאות, בששת הימים וביום הכיפורים.

הרב גורן (משיב מלחמה א’ סימן ב’) הסתמך במיוחד על הלכת מתתיהו החשמונאי וחכמי בית דינו, להילחם בשבת, הלכה הידועה מספר מקבים-א (פרק ב’ 41), וחיבר אותה עם קביעת שמאי הזקן להילחם “על העיר אשר היא עֹשה עמך מלחמה, עד רִדתהּ” – “אפילו בשבת” (דברים כ’, כ; שבת יט א; ירושלמי שבת א’, ח). חשוב מאד לדעת, שחלק גדול ממחלוקות הכיתות בימי בית שני היה קשור להלכה זו של מתתיהו וחכמי החשמונאים, כי רוב הפורשים והצדוקים דחו לחלוטין את הלכת מתתיהו, וקבעו איסור מוחלט להילחם בשבת (כמו ספר היובלים פרק נ’).

יוסף בן מתתיהו (קדמוניות היהודים ספר יד, ה’, ב) מספר על המצור של פומפיוס הרומי על ירושלים, איך היהודים היו מתנפלים בהפתעה מתוך החומות והורסים את סוללות המצור בימי החול, אבל בשבתות היו היהודים נלחמים רק אם הותקפו – כשהבינו זאת מפקדי הצבא הרומי החלו לבנות את סוללות המצור בשבתות, היהודים לא תקפו, והרומאים כבשו לראשונה את ירושלים. מי שמכיר במדויק את הלכת מתתיהו בלשונה יכול להבין איך נולדה ממנה ההוראה המצומצמת להילחם בשבת רק אם תוקפים אותנו בשבת, ולהימנע מפעולות מנע יזומות – אבל שמאי הזקן (שהיה חכם צעיר בירושלים במצור פומפיוס) קבע הלכה ברורה: אפילו במלחמת הרשות, ואפילו כאשר צבא יהודי בונה סוללות מצור, המלחמה חייבת להתנהל יום ולילה בלי הפסקה עד להכרעה מוחלטת, “עד רדתה” של עיר האויב – “אפילו בשבת”! במילים אחרות: שמאי הזקן חלק בחריפות על ההוראה המצמצמת של כוהני ירושלים, שגרמה לנפילת העיר לידי הרומאים.

על פי הלכת מתתיהו והלכת שמאי הזקן קבע הרב גורן זצ”ל ש’מלחמה הותרה בשבת’, שלא כהלכות ‘פיקוח נפש’ של יחידים, שבהן דחויה השבת מול פיקוח נפש, אבל לא הותרה, ולכן חובה לצמצם ככל האפשר את חילול השבת במצבי פיקוח נפש.

מי שחושב שאפשר לנהל מדינה, צבא ומלחמה בשבת לפי הלכות ‘פיקוח נפש’, קרוב לוודאי שלא נלחם כלל בגופו, לא בחול, ובוודאי לא בשבת, ואינו יכול להורות הלכה בשאלות כאלה. בסוגיית ‘פיקוח נפש’ בשבת ומקורותיה (יומא פה) נזכרו רבים מגדולי התנאים בדור שאחרי החורבן, כאשר לא נותרה עוד ממלכה יהודית עצמאית, ומכל דיני מלחמה בשבת נותרו רק שאלות של ‘פיקוח נפש’, וכך היה עד תקומת ישראל שזכינו לה ברוך השם בדורותינו.

כאשר התגייסתי לצה”ל אמר לי מו”ר הרב אברהם שפירא, שבכל מקום בו אמצא את עצמי מול שאלה הלכתית ולא יהיה זמן לברר ולשאול, ‘סמכות ההכרעה עליך, וה’ יהיה בעזרך’, כי “במקום שאין אנשים, השתדל [אתה] להיות איש” – ברכת הסמכה זו נתנה לי הרבה כוח וכך נהגתי בסדיר ובמילואים במקרים רבים –

במלחמת ששת הימים, אחרי שזכינו להיכנס בלא קרב להר הבית (כי הירדנים נסוגו ויצאו מן העיר לפנות בוקר), ולהשיב לעם ישראל את מקום מקדשנו, נסענו ביום ששי צפונה למלחמה מול הצבא הסורי; הדרכים היו עמוסות מאד, והגענו לרמת כורזים בשבת בצהרים; המשימה שיועדה לנו לטהר את צפון מזרח הכינרת כבר ניתנה ללוחמי החטיבה המרחבית שרצו בה מאד, ונותרנו בלי משימה; שמועה שמענו, שחוזרים לבית שאן; ראיתי מרחוק את מפקדנו (לימים רמטכ”ל) מוטה גור (שכבר פגשתי אישית) עם חבורת הקצינים של מטה החטיבה; רצתי אליו עם החגור והנשק, ושאלתי ישירות:

‘המפקד, החזרה לבית שאן היא חלק מהמלחמה? שבת היום’! 

ענה לי מוטה גור ישירות: ‘יואל, המלחמה עוד לא נגמרה; הפסקת אש אמורה להיכנס לתוקף בשעה 18.00 אם תכובד; אינני יכול להתערב בשיקולי הפיקוד מדוע הוא רוצה אותנו כעת בבית שאן ולא כאן; אני מבטיח לך – מרגע שמגיעים לבית שאן לא עושים שום דבר עד צאת השבת’ !

בדיוק כך היה – האוטובוסים שהובילו אותנו עם הציוד הישיר שלנו הגיעו לגן ציבורי בבית שאן, פתחו דלתות ודוממו מנועים, וישבנו על הדשא כשעה וחצי עד צאת השבת – כל ההתארגנות החלה אחרי צאת השבת, ברוך השם.

כעבור שנתיים, בימי העיון המקדימים לקראת גיוס המחזור הראשון של ישיבת הר עציון, הביא לנו ראש הישיבה הראשון הרב יהודה עמיטל זצ”ל הוכחה לצדקת פסיקתו הייחודית של הרב גורן זצ”ל, ממדרש הלכה (מכילתא לפרשת כי-תשא):

“ר’ יהודה בן בתירה אומר: הרי הגויים שהקיפו את ארץ ישראל, וחיללו ישראל את השבת [והמלחמה נגמרה באמצע שבת] – שלא יהו ישראל אומרים הואיל וחיללנו מקצתה נחלל את כולה – תלמוד לומר: ‘מחלליה מות יומת’, אפילו כהרף עין מות יומת”;

אמר הרב יהודה עמיטל: בהלכות פיקוח נפש לא יכולה להיות מחשבה הלכתית כזאת, הדורשת פסוק מפורש ללמד, שהשבת לא נעקרה כולה – רק בהלכות מלחמה שהותרה בשבת – כהלכת שמאי הזקן – יכולה לעלות מחשבה כזאת, ונלמד מפסוק מיוחד בתורה, שאם נגמרה מלחמה באמצע השבת, השבת בתוקפה “אפילו כהרף עין”.

סיפרתי אז לרב עמיטל ולתלמידים, איך קרה לנו מדרש ההלכה הזה בדיוק, ומה זכיתי לעשות ‘כהרף עין’, בריצה אל מפקדנו מוטה גור ובהוראתו הישירה לשמור את השבת, מתום המלחמה.

אם חס ושלום יכפיפו את הרבצ”ר מבחינה הלכתית לרבנים ראשיים מתוך מגמה להשליט הלכות ‘פיקוח נפש’ מצמצמות על לחימה בשבת בצה”ל, ייאלצו תלמידי חכמים שלחמו בגופם ויודעים איך צבא מתנהל, להורות לתלמידיהם המשרתים למלא פקודות מפקדיהם הלוחמים, ולא להתחשב ברבנות הצבאית אם זו תאבד חלילה את עצמאותה ההלכתית – חובתנו לשמור על צה”ל ועל עצמאותו ההלכתית של הרבצ”ר.