אור הבריאה – ‘מסוף העולם ועד סופו’

מידת יום ומידת לילה בימי בראשית

יסוד היסודות באמונתנו הוא כמובן ייחוד השם, שהוא בורא העולם אחד והוא נותן התורה אחת לעם ישראל אחד – ולפיכך, לא תיתכן סתירה מהותית ועמוקה בין תורה ובין מדע, וכפי שכתב רמב”ן בפירושו לתורה על מראה הקשת:

“… ואנחנו על כרחנו נאמין לדברי היוונים, שמלהט השמש באוויר הלח יהיה הקשת בתולדה, כי בכלי מים לפני השמש יראה כמראה הקשת, וכאשר נסתכל עוד בלשון הכתוב נבין כן, כי אמר: ‘את קשתי נתתי בענן’, ולא אמר ‘אני נותן בענן’, כאשר אמר: ‘זאת אות הברית אשר אני נותן’, ומלת קשתי מורה שהיתה לו הקשת תחלה, ולכן נפרש הכתוב: הקשת אשר נתתי בענן מיום הבריאה תהיה מן היום הזה והלאה לאות ברית ביני וביניכם…” –

וכבר קדם רס”ג בתרגומו לבראשית: “את קשתי כבר נתתיה בענן, אם כן תהיה לאות ברית…”;

גם לא חששו חכמי הגמרא (פסחים צה א) לומר, שנראים דבריהם של חכמי אומות העולם מדברינו, כאשר רואים הוכחות בטבע לדבריהם.

ברוך השם שזיכני ללמוד תורה וללמוד פיזיקה בלי לחוש סתירה, וחשוב מאד להבחין בין מה שהוכח במדעים, לבין השערות –

מהירות האור הוכחה היטב, ומוכחת בכל יום מחדש באלפי ניסיונות מדעיים; עצם העובדה שאנו רואים כוכבים רחוקים פירושו בהכרח, שהאור הזה מגיע אלינו אחרי מיליוני שנים בתנועתו –

גם התפשטות היקום ממפץ האור הבראשיתי (כלשון אחדים מהפיזיקאים עצמם) הוכחה באופן ברור ונמצאה לה עדות בקרינת הרקע הקוסמית, שאנו צופים בה ‘מסוף העולם ועד סופו’, ואיננה באה משום מקור אור מיוחד כמו כוכבים וצבירי כוכבים –

כמה נפלאים כעת דברי ר’ יעקב בגמרא (חגיגה יב א), שאור הנברא ביום הראשון ‘אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו’, והוא בדיוק מופלא מסקנת המדע המתחדש, שהיקום מתפשט מכוחו של מפץ האור הבראשיתי – והנה אחרי אלפי שנים של מחלוקות עמוקות בין המדע היווני לבין אמונת התורה, יש כיום שלושה עדים לאמונת הבריאה באור מתפשט, והם פסוקי התורה, ודברי הגמרא, והמדע המתחדש בהוכחות שמצא – רק על הנס הזה עלינו להודות ברוב עם: ‘ברוך אתה ה’… עושה מעשה בראשית’.

לפי זה ברור, ש’מידת יום ומידת לילה’ שבגמרא, יחד עם האור של היום הראשון איננה יכולה להיות כ”ד שעות בשום פנים, ואין כל ספק שגדולי התורה מכל הדורות היו שמחים להודות בזה, ש’מידת יום ומידת לילה’ בבריאה היא כמידת היקום המתפשט, כי זה מוכיח לעולם אמונת הבורא אחד הנותן תורה אחת לעמו אחד.

יחד עם זה גם צדקו דברי חכמים, שהמאורות נבראו לפני היום הרביעי בו ‘נתלו ברקיע’, כלומר נקבעה ‘מידת יום ומידת לילה’ כפי שאנו צופים ויודעים.

כיוצא בזה כבר כתב מו”ר הראי”ה קוק זצ”ל, כמה עשרות שנים לפני שנמצאה ההוכחה על התפשטות היקום ממפץ האור הבראשיתי בקרינת הרקע הקוסמית, שצופים בה ומודדים את עוצמתה בדור המופלא הזה, וכך כתב הרב קוק (שמונה קבצים, א’ תקצד):

“אין מעצור לפרש פרשת ‘אלה תולדות השמים והארץ [בהִבָּראָם]’, שהיא מקפלת בקרבה עולמים של שנות מיליונים, עד שבא אדם לידי קצת הכרה שהוא נבדל כבר מכל בעלי החיים…” –

וכמוסיף על דברי מו”ר אני אומר: עד שהגיע אדם לכלל מעלה של הכרת בוראו – כל אלה היצורים שנתגלו שלדיהם ודומים לאדם, אינם באמת “אדם הראשון”, אלא ‘דמויי אדם’, וצדקו חז”ל (בסדר עולם) בחכמתם, שמנו שנות הבריאה רק מבריאת “האדם”, ולא מתחילת ימי הבריאה.