אין טהרה באמבטיה

ב”ה 

בתוך ‘עולם הפוך’ ומבולבל, מוכה מגפת קורונה, קצת קשה להסביר מושגים בסיסיים של חיי טהרה, אבל אין לנו ברירה, מאחר שנשמעים גם רעיונות חסרי יסוד בהלכה ובמציאות כמו ‘טבילה באמבטיה’ בשעת הדחק. 

ראשית חכמה – טהרה איננה ניקיון מושלם ולא חיטוי של הגוף אלא שלב גבוה יותר, עמוק יותר ומשמעותי יותר – הניקיון המושלם של הגוף הוא תנאי מוקדם, שמאפשר את הטהרה, כמו שער כניסה להיכל, אבל הטהרה עצמה היא חזרה אל שורש החיים, כמו עובר ברחם אמו, ששרוי כולו בתוך ‘המים’ שברחם, ומשם הוא נולד – טהרה היא כמו לידה מחדש.

לכן, בשונה מניקיון וחיטוי שקל ופשוט לבצעם בכל איבר לעצמו ובהדרגה, הטהרה עולה רק מתוך כניסת כל הגוף למים בבת אחת.

מעיד אני על עצמי, מאז שהפנמתי את מושג הטהרה, בכל פעם שאני מגיע למקוואות הטבעיים של בורא עולם, לים, לכינרת, או לגֵב עמוק בנחלי הארץ, אני מתמלא תשוקה עזה להיכנס כולי למים בבת אחת בלי שום חיץ, ולרוב אני גם מצליח לממש את תשוקת הטהרה באין רואה.

שנית, המקוואות המסודרים הם תיקון תרבותי לגֵבים הטבעיים בנחלים – בימי בית ראשון עדיין נטהרו אבות אבותינו במקוואות הטבעיים, ורק בימי בית שני החלו לתקן ולסדר כמותם בתוך מבנים מיוחדים או גם בתוך בתים רגילים, אבל עיקר הטהרה נשמר במים טבעיים (שחוברו למי גשמים), ובכמות מים מספיקה כדי שכל גופו של אדם ייכנס בהם בבת אחת.

באמבטיות – דרך אגב, המצאה יוונית – זה בלתי אפשרי: המים אינם טבעיים, ואי אפשר להיכנס לתוך המים עם כל הגוף בבת אחת.

כדי לסדר מקווה טהרה בתוך בית, צריך להשקיע זמן וכסף, ולבנות אותו בצורה נכונה. בבתים של ימינו זה כמעט לא קיים.

מערכת הובלת המים שלנו אמנם יש בה חיקוי מסוים לנחלי מים זורמים, אבל היא שונה מאד, מפני שיש בכל הצינורות שנחקקו במפעלים לפני שהונחו בקרקע, גם מעברי זווית שהם כלים לכל דבר ומכילים מים כשהם לעצמם. לכן כל צנרת שיש בה זוויות וברז בסופה, היא כלי שמכיל מים, והוא כשר לנטילת ידיים!

זכורני סיומו של מפגש של אזכרה ללוחמי ישיבת הר עציון שנפלו במלחמת יום הכיפורים; ניגשנו ליטול ידיים, ולא הייתה שם נטלה – אמרתי לרב אהרן ליכטנשטיין זצ”ל, שהברז הוא כלי בגלל הצינור הכפוף שמתחתיו, ופתחתי את הברז 3 פעמים על כל יד, והרב ליכטנשטיין חשב רגע והסכים, ונטל אחרי באותו אופן. הוספתי ואמרתי, הרי ברור שאי אפשר למלא מברז כזה מקווה טהרה, אלא בחיבור למים טבעיים, והרב אהרן חייך והסכים. כך אני נוהג בקביעות בנטילת ידיים שחרית (וכד’), חוץ מנטילה לסעודה.   

המים הזורמים בבתים אינם נחלי מים טבעיים כלל – הם נשאבו ממאגרי המים הטבעיים והמלאכותיים, והובלו בצינורות עם מעברי זוויות, ולכן אינם יכולים לשמש לטהרה, אלא אם נחבר אותם שוב למי גשמים טבעיים, כמו שעושים בכל מקווה מסודר.

לכן אני שב ואומר לכל מי שחייב/ת להיטהר –

רוב המקוואות המסודרים מטופלים כראוי, אבל למי שחושש/ת ונרתע/ת מרוב חיטוי ומטובל/ות אחר/ות, אני אומר: סעו לים או לכינרת.