אין ‘מדינת הלכה’ בלי סנהדרין

גדולי הפוסקים מנעו הקמת סנהדרין!

המכשול העיקרי המונע ‘מדינת הלכה’ הוא דווקא בהלכה עצמה – אין ‘מדינת הלכה’ בלי סנהדרין גדולה, שמוסמכת להכריע כשיטת בית הלל מול שיטת בית שמאי, גם אחרי כמה דורות שנהגו כבית שמאי, ובמילים אחרות: ‘בית הדין הגדול’ של תורת ישראל שמוסמך לפסוק ולהכריע כמו ‘הליטאים’ נגד ‘החסידים’, או להפך; כמו הבד”ץ של העדה החרדית נגד הרבנות הראשית, או להפך; כמו רבני ‘צהר’, או נגדם; כמו האדמו”ר מגור, או נגדו; כמו רבני ‘הקו’, או נגדם; ועוד כהנה וכהנה…

פעמים אחדות עמדה על הפרק השאלה הגדולה של חידוש הסנהדרין (אחרי שנפסקה ובטלה שרשרת הסמיכה עוד בימי התלמוד), וכך קרה בימי ‘מחבר שולחן ערוך’ מרן ר’ יוסף קארו, ועל יסוד הלכה מפורשת, לפי דעת הרמב”ם (הלכות סנהדרין פרק ד’, יא) –

נראים לי הדברים,

שאם הסכימו כל החכמים שבארץ ישראל

למנות דיינים ולסמוך אותם – הרי אלו סמוכים,

ויש להם [סמכות] לדון דיני קנסות (=משפט פלילי),

ויש להם [סמכות] לסמוך לאחרים;

אם כן, למה היו החכמים מצטערים על [ביטול] הסמיכה? …

לפי שישראל מפוזרים, ואי אפשר שיסכימו כולם; …

והדבר צריך הכרע!

חכמי צפת המופלאים התכנסו אז (ד’ אלפים רח”ץ; 1538) כולם יחד, וסמכו את מהר”י בירב רבה של צפת, והוא חזר וסמך אותם – גם מחבר שולחן ערוך נסמך עמהם; ואולם חכמי ירושלים לא הסכימו (שו”ת מהרלב”ח סימן קמז), ולא היה לזה המשך!

הדבר נשאר “צריך הכרע”!

כאן אני רגיל לשאול: מה הסיכוי הגדול יותר – שיבוא מלך המשיח, או שיסכימו כל חכמי ישראל שבארץ ישראל? והציבור צוחק, ואומר, שהסכמת כל חכמי ישראל שבארץ ישראל היא נס מופלא בהרבה מאשר ביאת מלך המשיח, ולא מפני “שישראל מפוזרים” (כלשון הרמב”ם), אלא מפני ש’מחלוקת לשם שמים’ היא שורש חכמתם בהלכה!

הרב קוק קיווה וציפה, שהרבנות הראשית לישראל (שהוא הקים) תהיה ראשית דרך לחידוש הסנהדרין;[1] הרב י”ל הכהן מימון כתב על כך ספר עם קום המדינה, אבל המחלוקות והפילוגים בין חכמי ישראל שבארץ ישראל לא השאירו שום פתח להסכמה, והדבר הוכרע –

סנהדרין בעלת סמכות הכרעה בהלכה לא קמה, והגוף היחיד שעם ישראל הסמיך לכל הכרעה, ובעיקר לקביעת המשפט הפלילי הנוהג במדינת ישראל, הוא הכנסת – כך נתקבלה ההכרעה, שמדינת ישראל תהיה ‘יהודית ודמוקרטית’, אך לא ‘מדינת הלכה’ – הגורם העיקרי להכרעה זו הוא דווקא ההלכה, וחכמי ההלכה!

אבל האם יש לכנסת סמכות לחוקק ולקבוע משפט פלילי, שלא על פי דיני תורה?

הנה ההפתעה השנייה לכל מי שאיננו בקי בהלכה –

יש למלך סמכות לשפוט ולהעניש גם שלא כדיני התורה

בתנאי שאיננו פועל לבטל דיני תורה, והכל

“כפי מה שהשעה צריכה”;[2]

והוסיף הרמב”ם:

“ראשי גלויות שבבבל במקום מלך הם עומדים”;

לפי זה כתב הרב קוק:

“ודאי גם שופטים מוסכמים ונשיאים כלליים במקום מלך הם עומדים”;

ועוד כתב:

“נראים הדברים, שבזמן שאין מלך…

חוזרים אלה הזכויות של המשפטים ליד האמה בכללה”;[3]

מכוח ההלכות האלה הסכימו פוסקי הלכה רבים, שהמשפט הפלילי במדינת ישראל יש לו תוקף הלכתי בדיני מלכות ישראל (ולא כערכאות של נכרים)! כך שמעתי בפירוש גם מפיו של מו”ר ר’ אברהם שפירא זצ”ל, ראש ישיבת מרכז הרב, ורב ראשי לישראל.

הוויכוח הגדול בין עולם ההלכה בישראל לבין המדינה נותר רק בדיני ממונות, ובהם באמת אנו שואפים למעמד מכובד יותר לבתי הדין התורניים לדיני ממונות, בחוק הישראלי; אבל אין זה קשור כלל לסמכויות של כפייה הלכתית על חיי אנשים ונשים, שאין בימינו לשום סמכות הלכתית – כך גם שמעתי בפירוש מפי מו”ר הרב צבי יהודה קוק זצ”ל, שהוא ‘מתנגד בהחלט לכל סוג של כפייה דתית’.

*

מה הטעם לעורר ציפיות ל’מדינת הלכה’, ופחדים עמוקים מ’מדינת הלכה’, כאשר ההלכה עצמה היא המעצור הגדול ביותר לכינונה?

במאבק הפוליטי העכור יש כצפוי (למרבה הצער) סילופים וציטוטים מקוטעים שנובעים מתוך עין רעה, אבל למה לספק להם כותרות כאלה?

הפחדים העמוקים מהשתלטות ‘דתית וחרדית’ הם אחד הגורמים העיקריים לחילון נרחב ולפריקת עול בקרב נוער דתי וחרדי – האם מותר ‘לשפוך שמן על המדורה’?

הפחדים האלה מנוצלים כעת למען דחיקת הדתיים והחרדים מן הממשלה הבאה, וזה עלול להיות מסוכן גם לערכי השבת במרחב הציבורי במדינת ישראל, גם לישיבות ולעולם התורה, גם לחינוך התורני, וגם להתיישבות היהודית –

נבחרי ציבור, תפקידכם העיקרי הוא להרגיע את הרוחות, של בוחרים רבים, ובוחרות!  

אם שר התחבורה הצעיר והטרי יצליח למנוע חילול שבת בפרהסיה בהקמת ‘גשר יהודית’, וימצא פתרון סביר לבעיה, אני אישית אודה לו מקרב לב – נכון מאד, שסוגרים אצלנו כבישים ונתיבי תחבורה בימי חול לטובת כל מיני מצעדים והפגנות, תחרויות ריצה ואופניים, וכמובן, הפגנות ומחאות; נכון מאד לעשות זאת גם בגלל השבת, יום המנוחה הרשמי, הקבוע בחוק, של מדינת ישראל, כמדינה ‘יהודית ודמוקרטית’ –

אבל אין שום קשר בין מטרה ראויה זו, לבין סיסמאות וכותרות שאין להן שחר, ודווקא מצד ההלכה.

---

[1] בספרי המקור הכפול – השראה וסמכות במשנת הרב קוק (עמ’ 341-336) תיארתי איך קרסה תקווה זו בגלל ההתנגדות החריפה של שני הקצוות ביישוב, העדה החרדית ותנועות הפועלים.

[2] רמב”ם הלכות מלכים פרק ג’, י; הלכות סנהדרין פרק ב’, ד-ה, ופרק ד’, יג; הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ה’, יד; הלכות גזלה ואבדה פרק ה’, יד-יח; וראו בספרי המקור הכפול – השראה וסמכות במשנת הרב קוק, עמ’ 373-364.

[3] שו”ת משפט כהן, עמ’ שלה-שלח; וראו בספרי הנ”ל, פרק י”ב.