סיכום ביניים
בליל תוצאות הבחירות לפני כמה חודשים נרשמו שתי הופעות נגועות בחטא של גאווה – בתחילת הלילה נכשל בני גנץ בהצגת ניצחון מדומיין, ואחרי כמה שעות התייצבה משפחת נתניהו להצגה מזעזעת של ‘הישג אדיר’, ‘מעבר לכל דמיון’ – שניהם נכשלו כישלון מהדהד, ועדיין לא למדו עד כמה חשובה ענווה דווקא בחיים הפוליטיים (נפתלי בנט למד את הלקח באופן ברור, ואבי גבאי נאלץ לפרוש), אבל הכישלון העיקרי הוא של בנימין נתניהו!
בשתי מערכות שונות נכשל יו”ר הליכוד בנימין נתניהו במערכת הבחירות הכפולה – ויושם לב – הוא לא נכשל כראש הממשלה, אלא כיו”ר מפלגתו!
נתניהו נכשל כמובן במאבק בינו לבין אביגדור ליברמן, אך גם במאמץ העצום שהשקיע כ’מושך בחוטים’ בתוך המפלגות הדתיות-לאומיות כדי לנתב אותן לפי האינטרס שלו, ובעיקר, במאבקו נגד נפתלי בנט.
הכישלון הראשון:
נתניהו היה משוכנע עד לרגע האחרון, שליברמן יצטרף לממשלתו ויתפשר על נוסחה כזאת או אחרת מול החרדים בחוק הגיוס – הוא טעה ונכשל בפעם הראשונה בהרכבת ממשלה!
במקום זה, היה נתניהו צריך להשקיע את כל כוחו במשך ששת השבועות שקיבל מן הנשיא (למרות כל פחדיו המוצהרים), בשכנוע האדמו”ר מגור ונציגיו להסכים לחוק הגיוס שנוסח בצה”ל, ולסמוך עליו שיימצאו פתרונות עתידיים לבעיית המכסות, ובעיקר להסביר, שבהרכב אחר של ממשלה יהיה מצב החרדים הרבה יותר קשה – מתוך מאמצי הגמישות של הנציגים החרדים ברגע האחרון, אפשר להסיק, שמאמץ כזה לא היה בלתי אפשרי, וגם ליברמן לא היה מעז להעמיד אולטימאטום נוסף אחרי הישג כזה; לכן זהו כישלון חמור של נתניהו בקריאת המפה הפוליטית, ובהובלת המחנות בדרכו.
ייתכן גם, שנתניהו הבטיח לליברמן ולאנשיו מקום טוב בתוך הליכוד (כמו למשה כחלון), ולא יכול היה להעביר החלטה כזאת בתוך מפלגתו, וזהו כישלון חמור לא פחות.
התוצאה היא מערכת בחירות חוזרת (ללא הצדקה), ועלייה משמעותית בכוחו של ליברמן כלשון מאזניים עם מה שנראה בינתיים כזכות וטו על הרכבת הממשלה הבאה; כעת ליברמן כבר לא יסתפק בחוק הגיוס אחרי שעלה על ‘סוס’ אנטי חרדי; הוא דורש ממשלת אחדות יחד איתו בלי חרדים (וכנראה גם בלי הדתיים-לאומיים), אבל לשם כך עליו ‘לשכנע’ את היועץ המשפטי לממשלה לסגת מכל אישום נגד נתניהו.
הכישלון השני:
מאז אותו הלילה בו שלח נתניהו את ראש המל”ל להפעלת הרב חיים דרוקמן נגד נפתלי בנט, ועד לרגעים האחרונים של הגשת הרשימות אמש, הפעיל בנימין נתניהו כל גורם אפשרי כדי לנתב את המפלגות הדתיות-לאומיות למסלול הנוח לו, מסלול מוכתב על ידי רבנים חשובים, שדרכם יכול נתניהו לשלוט בהחלטות מכריעות של נציגי הציבור הדתי-לאומי לגווניו – נתניהו לא נרתע משום מאמץ לנהל מרחוק את ‘המגזר’ דרך רבניו, באופן משפיל וחסר תקדים – די אם נאמר, שדבר כזה לא היה עולה על דעתו ביחס למפלגות החרדיות, שלא לדבר על מפלגות אחרות – לא חשוב כלל אם צדקו או טעו נפתלי בנט ואיילת שקד בפרישתם מן ‘הבית היהודי’, הסיבה הברורה לצעדם זה היה היחס של יו”ר הליכוד למפלגתם כמו אל ‘שפחה חרופה’ –
אחר כך הפעיל נתניהו את מכבש הלחץ שלו על קהל הבוחרים הפוטנציאליים של בנט ושקד כדי להעבירם לליכוד (בשיא התחרות בינו לבין בני גנץ וחבריו); התוצאה הייתה, שהם לא עברו את אחוז החסימה – אילו היו להם לפחות 4 נציגים בכנסת היה נתניהו יכול להרכיב ממשלה בקלות בלי ליברמן, ולהשאיר לו מקום וזמן לחשב את צעדיו בהמשך – המאבק האישי שלו נגד בנט הוא שהכשיל אותו בהרכבת הממשלה ורק 1400 קולות היו חסרים! אכן, עונש מדהים שנתניהו הביא על עצמו במשפט הציבור!
כאשר הצליחו איילת שקד ונפתלי בנט להתאושש מן הכישלון שלהם, ולחזור ולאחד את המפלגות השונות במתכונת דומה לזו של המפד”ל ההיסטורית (בתוספת איילת שקד כמובילה), לא חדל נתניהו אף לרגע ממאמציו לבחוש במפלגות לא לו, ולהפעיל כל רב אפשרי וכל איש ציבור, בעיקר נגד נפתלי בנט, כדי להעלות את האיחוד שהוא כל כך התנגד לו על שרטון של עימות פנימי מועד לפורענות!
רק עם הגשת הרשימות אמש נשמתי לרווחה – המפד”ל ההיסטורית קמה מחדש, ונתניהו נכשל שוב במאמציו לפירוקה מבפנים – יש לי, ולרבים כמוני, שוב בית פוליטי שאנו יכולים להצביע עבורו בלב שקט!
הנימוק של ‘אובדן קולות’ היה צריך (לפחות) להביא את יו”ר הליכוד לשריין שוב את הרב אלי בן דהן ברשימה שלו, כדי לאפשר את צירופו של בן גביר לרשימה המתאחדת; אבל לא זאת מטרתו בכל הבחישה הזאת, אלא הרצון שלו להפוך את מפלגות הרבנים ל’בובה’ פוליטית המתנהלת על פיו –
גם אחרי הגשת הרשימות עוד יכול יו”ר הליכוד להבטיח לבן גביר ולחבריו תפקידים ראויים מטעם מפלגתו או במערכות המדינה, בתמורה לפרישתם מן המרוץ – קרוב לוודאי שזה לא יקרה, מפני שהנימוק של ‘אובדן קולות’ הוא כוזב – נתניהו נכשל בניסיונותיו (באמצעות רבנים מושכים בחוטים) להפוך את הציבור הדתי-לאומי ל’שפחה חרופה’ שלו, וטוב שנכשל בכך –
הרבנים שסייעו לנתניהו במאמצי השליטה המכוערים האלה, כדאי להם מאד להרהר בתשובה, כי זאת פגיעה חמורה גם בכבוד התורה!
מרחב התמרון של נתניהו בזירה הפוליטית הצטמצם כל כך, עד שדי בשגיאה אחת נוספת במערכה החוזרת שהוא עצמו כפה על עצמו ועל כולנו, ובאמת יגיע לסוף דרכו!
אינני שמח על כך כלל ועיקר, מפני שכראש ממשלה דווקא יש לנתניהו הישגים חשובים מאד במניעת מלחמות מיותרות (מסוג המלחמות בלבנון ובעזה), ובמיוחד בזירה הבינלאומית בתקיעת טריז בין רוסיה לבין איראן, וכתוצאה מכך, במערכה הצבאית נגד האיראנים בסוריה ואף בעירק – אינני רואה מי יכול להוביל את המדינה במערכה הזאת! כל המועמדים (מטעם עצמם) אינם מתקרבים כלל ליכולותיו המוכחות כראש הממשלה – אכן בכל הסקרים הציבור מעניק לו ציון התאמה גבוה, כי הציבור מבחין היטב בין התנהלותו הפנימית הכושלת (במיוחד בביתו ובמשפחתו), לבין תפקודו כראש הממשלה – פרישה כפויה שלו כעת טומנת בחובה סכנות לא קטנות למדינת ישראל, ותידרש אחדות לאומית שתכלול גם ‘ימין’ וגם ‘שמאל’, וכמובן, מרכז חזק, חכם וזהיר כדי להתמודד עם משימה בסדר גודל היסטורי, לא פחות ממה שעמד בשעתו בפני ההנהגה הישראלית אחרי פרישתו הסופית של דוד בן גוריון מהגה המדינה.
אני מתפלל, שה’ יצליח דרכנו.
Leave a Reply