ברוך אתה ה’

על ריבוי הגשמים, ועל מיעוט הצוררים

קשה לברך על רוב טובה, בין השאר בגלל חששות וחרדות, וגם בגלל הנפגעים – מצד אחד, הכינרת עלתה ביותר ממטר וממשיכה לעלות, ומצד שני, 5 אנשים נספו בשיטפונות, וקשה לנו לעכל.

 בכל שנה אנו מברכים את ה’ וחוגגים את עצמאות ישראל, אבל מקדימים וזוכרים את הנופלים במערכות ישראל לאלפיהם, ואת בני משפחותיהם.

נזכור את הנסחפים בשיטפונות, את הזוג במעלית בתל-אביב, את הנסחפים באזור בנימינה, ואת הגיבור שיצא להציל בנהריה – ועם זה, נכיר בחובת התודה הגדולה על כינרת מתמלאת, אחרי שכבר הייתה קרובה ל’קו השחור’ לפני קצת יותר משנה.

אכן כך נפסק בהלכה היהודית לדורותיה (רמב”ם הלכות ברכות פרק י’, ג-ז, בשינוי סדר) –

“שמע שמועה טובה מברך: ברוך אתה ה’ א-לוהינו מלך העולם הטוב והמטיב; שמע שמועה רעה מברך: ברוך [אתה ה’…] דיין האמת; וחייב אדם לברך על הרעה בטוב נפש, כדרך שמברך על הטובה בשמחה… הגיעה אליו טובה או ששמע שמועה טובה, אע”פ שהדברים מראים שטובה זו תגרום לו רעה, מברך הטוב והמיטיב; … שאין מברכים על העתיד להיות, אלא על מה שאירע עתה;

אמרו לו: מת אביו ויִרָשֵהוּ [הוא] … מברך בתחילה [ברוך ה’…] דיין האמת, ואחר כך [על הירושה, ברוך אתה ה’…] … שהחיינו; …

מאימתי מברכים על הגשמים? משירבה המים על הארץ ויעלו אבעבועות מן המטר על פני המים, וילכו אבעבועות זה לקראת זה; (בגמרא, ברכות נט ע”ב, נאמר: “משיצא חתן לקראת כלה”, ובערוך פירש, שהזרימות נפגשות בשווקים).

ירדו גשמים רבים, אם יש לו שדה, מברך שהחיינו, ואם הייתה [השדה] שלו ושל אחרים, מברך הטוב והמיטיב;

ואם אין לו שדה מברך: מודים אנחנו לך ה’ א-לוהינו על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו, ואילו פינו מלא שירה כַּיָם [ולשוננו רינה כהמון גליו, ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע, ועינינו מאירות כשמש וכירח, וידינו פְרוּשׂוֹת כנשרי שמים, ורגלינו קלות כאיילות – אין אנחנו מספיקים להודות לך ה’ א-לוהינו וא-לוהי אבותינו, ולברך את שמך מלכנו [אפילו] על אחת מאלף אלפי אלפים וריבֵּי רבבות פעמים הטובות, ניסים ונפלאות, שעשית עם אבותינו ועמנו –

מלפנים, ממצרים גאלתנו ה’ א-לוהינו ומבית עבדים פדיתנו, ברעב זַנתנו ובשָׂבָע כִּלכַּלתנו, מחרב הצלתנו ומִדֶבֶר מִלַטתנו, ומֵחליים רעים ורבים ונאמנים דיליתנו; עד הנה עזרוּנוּ רחמיך ולא עזבוּנוּ חֲסָדֶיךָ, ואל תִטְשֵנוּ ה’ א-לוהינו לָנֶצַח – על כן איברים שפילגת בנו, ורוח ונשמה שנפחת באפנו, ולשון אשר שמת בפינו], הן הם יודו וישבחו ויברכו את שמך מלכנו, ברוך אתה ה’ א-ל רוב ההודאות”.

ידעו חכמי ההלכה את נפש האדם ואת החששות והספקות, ועל כן מחקו בפירוש את כל התירוצים וההסברים למה לא לברך, וקבעו את לשון הברכות, וכולן בשם ובמלכות!

והנה לשון רוב התודה על הגשמים, “על כל טיפה וטיפה”, קושרת את ההודאה הזאת עם יציאת מצרים ועם הניסים והנפלאות שעשה ה’ לאבותינו ולנו בהצלות מאויבינו –  

מה נאמר ומה נדבר, אנחנו השקועים ב’אחדות-הפילוגים’ של קדחת הבחירות השלישיות מחד, ומתבוננים מאידך בהתרגשות במאות אלפים בעם ישראל שסיימו את הש”ס במסלול ‘הדף היומי’, ולראשונה בהיסטוריה גם אלפי נשים מסיימות ש”ס –

האם נותר בנו כוח להרים עין ממסכי הדיגיטליה, ולברך את “ה’ הרב את ריבנו”, על חיסול אחד מגדולי הצוררים, ‘המן פרסי’ וחבר מרעיו, ובו בזמן גם על שיאים של גשמי ברכה בארצנו??

“הודו לה’ כי טוב, כי לעולם חסדו”!