הידברות מחייבת ומתווה גיוס    

מתווה הפשרה של נשיא המדינה יצחק הרצוג הוא חסר תקדים בגלל עצם ההתערבות של הנשיא במאמץ לגשר על עימות אידיאולוגי, משפטי ופוליטי שמוביל לקרע מסוכן בעם ישראל – מאמץ חסר תקדים זה בעצמו מוכיח עד כמה מסוכן המצב אליו הובילה ממשלה לאומית-דתית-חרדית תוך זמן כה קצר.

אולם שלוש סיבות מונעות כעת הידברות אמיתית לפי מתווה הנשיא –

1. האיום הקשה של בג”ץ במשך שנים רבות על החברה החרדית (מיעוט ?!) בסוגיית חוק הגיוס (מאז פסילת ‘חוק טל’), מוביל לתמיכה חרדית מוחלטת בהכרעה מהירה שתפקיע את שליטת בג”ץ בביקורת השיפוטית על חקיקת הכנסת.
2. המכות שספג המיעוט (?!) המתנחל במשך שנים רבות (מ’אוסלו’ עד החרבת גוש קטיף ויישובי צפון השומרון) מידי ממשלות בישראל בגיבוי בג”ץ, מוביל לתמיכה נחרצת של תומכי ההתיישבות במרחבי ארצנו ההיסטורית באותה הכרעה מהירה בכנסת.
3. החרם הפוליטי-משפטי נגד בנימין נתניהו יוצר כעת תלות מוחלטת של ראש הממשלה בתומכיו האחרונים, וכנראה מונע ממנו גמישות והתפשרות.

מאידך, יש רק טענה אחת נכונה בפי הנאבקים נגד המהפכה השיפוטית –

יש סכנה בשיטה שתיתן לכל רוב קואליציוני שליטה מוחלטת בחקיקת הכנסת, בלי שום בקרה ואיזונים!

אכן, גם יריב לוין ושמחה רוטמן צריכים לפקוח עיניים ולחשוב על קואליציה אחרת, שיהיו לה 64 ח”כים, ובמחנה הלאומי, הדתי והחרדי, יאשימו את לוין ורוטמן בחקיקות שיוביל הרוב הנגדי.

לכן אני מציע שתי הצעות בהמשך למתווה הנשיא:

• הסכמה עם ההנהגה החרדית במחלוקת הגיוס, במתכונת שהצעתי כבר לפני שנים רבות, והיא מצורפת בהמשך.
• במקום קריאה רביעית בכנסת שתמנע התערבות שיפוטית (כפי שמוצע במתווה הנשיא), אני מציע חקיקה שתחייב חתימה של נשיא המדינה על חוקי יסוד, ועל חוקים בעלי השלכות ציבוריות וחברתיות – הנשיא יתייעץ עם מומחי משפט וחוקה ועם מומחים בתחומי החוק המסוים – הנשיא יוכל להציב לכנסת הערות והצעות תיקון – כל חוק שייחתם על ידי נשיא המדינה, לא יהיה כפוף לביקורת שיפוטית.

 הצעת חלופה לחוק טל

עוד מן הזמן שועדת טל הגישה את המלצותיה, הגיתי והצעתי תוכנית חלופית, לפי הנחות היסוד הבאות:

צה”ל אינו ערוך לשילוב מסיבי של רבבות חרדים, בני ישיבות, ואם יחליטו פתאום להתגייס בהמוניהם בתנאים שהם יציבו, הוויכוחים האחרונים על הנשים ועל דמות הצבא והחברה, יתגמדו מול השבר הצפוי.

ראשי הישיבות החרדים אינם ערוכים לשירות צבאי של תלמידיהם אפילו במתכונת הסדר, או ‘שחר’, והנח”ל החרדי מתאים רק לחלק קטן מהציבור הזה.

פיקוד העורף זקוק לתגבור רציני, בתנאים של מלחמות עתידיות, ואף של אסונות טבע גדולים כרעידות אדמה, חס ושלום.

החרדים מוכיחים את עצמם בזק”א ובהצלה, והציבור הישראלי יודע להעריך את תרומתם.

להלן ההצעה:

מתוך 10 שבועות של חופש בישיבות כל שנה (=”בין הזמנים”) יוקדשו 6 שבועות לאימונים של פיקוד העורף, שיתקיימו ברובם בישיבות עצמן, ויכללו קורסי החייאה והצלה, חילוץ וטיפוס, כיבוי ואב”כ, ניווט וכד’. הישיבות שיסכימו להוביל את המבצע יקבלו תמיכה מוגדלת, קצת פחות מישיבות הסדר, או אפילו בדומה.

לאחר 6 שנים (גיל 24), אחרי שירות מצטבר של 9 חודשים, יעברו תלמידי העורף ליחידות מילואים של פיקוד העורף.

ההכשרה שיקבלו תלמידי העורף, תקנה להם מיומנויות ויכולות, שיאפשרו לרבים מהם לצאת אחר כך ולהתפרנס באמת. נוסף לכך, אולי תיעלם התופעה של טיולים חסרי אחריות של בני ישיבות בחופשות “בין הזמנים”.

לימוד התורה שלהם לא ייפגע כלל, וגם לא אווירת הישיבות. הציבור הישראלי ברובו הגדול יקבל בברכה ובהקלה את המסלול הזה, וצה”ל לא ייאלץ לשנות את אופי היחידות הכלליות, באופן שהציבור הרחב איננו יכול לקבל.

כך אפשר לפרק בחכמה עוד מוקש ענק בחברה הישראלית. האווירה כיום בשלה לפתרון כזה.

די בשלושה-ארבעה ראשי ישיבות חשובים, כדי שאחריהם יתייצב הרוב, בקצב שצה”ל יתקשה לעמוד בו. ההיסטוריה הישראלית תזכור לדורות מפעל שכזה, על כל השלכותיו לאחדות האומה.

בשלב הראשון רצוי לנהל מו”מ שקט עם ראשי ישיבות חשובים מעטים, בלי שום פרסום. אחר כך, המציאות כבר תעשה את שלה. אין לי ספק בהצלחת המפעל הזה אם רק יצא לדרך, בע”ה.

הצעת מתווה גיוס

1. תיקבע תקופת מעבר והסתגלות בת 5 שנים, ובה ייעשו מאמצים להרחבת מסלולי הגיוס של נוער חרדי, לצה”ל.
2. לא יחוקק חוק מיוחד בתקופה זו, ומערכת הביטחון תפעל על פי החוק הכללי הקיים.
3. ישיבות שראשיהן יסכימו, יעברו בתקופת המעבר למתווה ‘ישיבות הסדר’, לפי המסלולים הקיימים.
4. תלמידי ‘ישיבות הסדר’ יוכרו כמשרתים לפי מתווה ה’הסדר’, ולא במסגרת בני ישיבות ש’תורתם אומנותם’.
5. ישיבות שראשיהן יסכימו, יעברו למתווה ‘פיקוד העורף’ – תלמידיהן יקדישו 10 שעות בשבוע, ועוד שבועיים מרוכזים בשנה בתקופת ‘בין הזמנים’, להכשרה בהחייאה, עזרה ראשונה, חילוץ, כיבוי, ומטלות אחרות, באחריות פיקוד העורף, ולפי צרכי חירום.
6. ההכשרות יופעלו על ידי גברים, במקומות ובתנאים שיוסכמו עם ראשי הישיבות שיבחרו במתווה זה. בהצטבר שנה של הכשרה ותרגול (כעבור 6 שנים), יעברו התלמידים במתווה זה, לשירות מילואים בפיקוד העורף.
7. ישיבות שראשיהן יסכימו, יעברו למתווה ‘מודיעין’ – תלמידיהן יקדישו 10 שעות בשבוע, ועוד שבועיים מרוכזים בתקופת ‘בין הזמנים’, להכשרה בשפה הערבית, ובשפות זרות אחרות, באחריות אגף המודיעין, ולפי צרכיו. התלמידים יקראו חומרי תקשורת בשפות שונות על פי צרכי המודיעין, ולפי כללי המודיעין.
8. ההכשרות והשירות כמו בסעיף 6, לעיל.
9. ישיבות שראשיהן יודיעו כי הם מתנגדים עקרונית לכל שירות מטעם מדינת ישראל, תלמידיהן יקבלו פטור מכל שירות, ללא מגבלת זמן, ויוכלו לעבוד או ללמוד כרצונם. תלמידים אלה, וישיבות אלה, לא יוכלו לקבל שום תמיכה והקצבה מטעם המדינה, והדבר יעוגן בחוק מתאים.
10. מכסה של בני ישיבות ש’תורתם אומנותם’ תיקבע בהסכמה, בתום תקופת המעבר. בני ישיבות שייכללו במתווים שבסעיפים 3, 5, 7, ו-9 לעיל (‘הסדר’, ‘פיקוד העורף’ ו’מודיעין’), לא ייכללו במכסה של ‘תורתם אומנותם’.
11. אם לא תהיה הסכמה על מכסה של ‘תורתם אומנותם’, תחליט על כך הכנסת בחוק מתאים, ולפי הצורך, לאחר שיתברר היקף הגיוס על פי הסעיפים דלעיל.
12. לא יהיה גיוס בכפייה.