יודעי ספר בישראל בימי המקרא

סוף סוף הגיעו חוקרי תל-אביב, וביניהם ידידי משכבר הימים פרופ’ ישראל פינקלשטיין, למסקנה מרעישה: מניתוח דקדקני של התעודות מתל ערד, מצודה צבאית יהודאית מימי בית ראשון, מתברר כי כותבים רבים כתבו אותן, והנה התגלה שבממלכת יהודה רבים ידעו קרוא וכתוב! היה צורך בשיתוף חוקרת פלילית במשטרת ישראל כדי לוודא שלפחות 12 אנשים (כנראה מתוך 18) במצודה הצבאית הרחוקה, השתתפו בכתיבת התעודות המפורסמות מתל ערד –  

בוקר טוב ישראל –

 לפני כחמישים שנה למדתי (מידי פעם) אצל פרופ’ יהודה אליצור ז”ל, והוא קרא לנו פסוק בספר שופטים (ח’, יד), והוכיח ממנו, שנער פשוט ידע לכתוב שמות רבים כבר אז, בימי השופטים (ברזל 1), כ-600 שנה לפני 600 לפנה”ס (ברזל 3) בתל ערד.

הפסוק מספר לפי תומו על גדעון במרדף אחרי המדיָנים, שברחו מעמק יזרעאל: “וַיִלכּד נער מאנשי סֻכּות וישאלהו, וַיִכתּב אליו את שרי סֻכּות ואת זקניה, שבעים ושבעה איש”.  

עוד לפני כן, כבר הסבירו גדולי המלומדים של אז (כמו פרופ’ נ”ה טור-סיני ואחרים), ששיטת הכתב בא’-ב’ הומצאה כדי לאפשר לאנשים פשוטים לכתוב ולקרוא! כתב התמונות המצרי כמו כתב היתדות המסופוטמי בהם כל סימן ביטא הברה, הכילו מאות סימנים (בכתב היתדות היו כ-120 סימני יסוד וכ-600 סימנים משניים), ולכן רק סופרים מקצוענים יכלו לכתוב ולקרוא – בערך כמו עורך דין בימינו בשפת המשפטנים המסובכת. לכן (כך הסבירו אז, בצעירותי), אנו מוצאים את ההופעות הראשונות של כתב א’-ב’ (22 עד 32 סימנים) באזורים נידחים בסיני, ובמקומות כפריים פשוטים.

את ישראל פינקלשטיין פגשתי לראשונה כאשר חפר כפר קטן (מתקופת ברזל 1) בראש העין (בעיזבֶּת צַרטה) מול תל אֲפֵק, העיר החשובה, שבצידה הצפוני נובע המעיין הגדול של הירקון – בתל אפק נמצאו כצפוי תעודות כתובות בכתב יתדות בארמונות הכנעניים. בכפר הקטן, שאז קראו לו כולם ‘כפר התנחלות ישראלי’, נחפר בית 4 מרחבים, המאפיין המובהק של ההתיישבות הישראלית, מימי ההתנחלות ועד סוף ימי בית ראשון (לאורך כל תקופת הברזל). מסביב לבית 4 המרחבים נמצאו עשרות ממגורות לאיסוף תבואה, ובאחת מהן – לגודל ההפתעה – נמצא לוח חרס כתוב ועליו אותיות א’-ב’ בצורת הכתב הקדומה ביותר. האותיות נכתבו משמאל לימין! בשורה האחרונה נכתב א’-ב’ כמעט מלא (עם שני חילופי סדר, ח-ז, פ-צ, וכנראה ק כפולה במקום ר) – כנראה תרגיל כתיבה.

כאשר נמצא החרס הכתוב רעש העולם האקדמי כולו, ובצדק! לראשונה נמצא לוח כתוב בא’-ב’ קדום, בכפר התנחלות ישראלי נידח מתקופת השופטים, ואני אמרתי, הנה הוכחה לצדקת דבריו של פרופ’ אליצור, כי הלוח הכתוב מעיזבֶּת צַרטה הוא בן זמנו של הפסוק על גדעון בספר שופטים. בזה הוכחה גם צדקת החוקרים שראו בא’-ב’ כתב עממי פשוט, שפתח את שערי הכתיבה לנער מ”סֻכּות” המקראית בעבר הירדן, וכנראה לנער מכפר התנחלות ישראלי מול אֲפֵק. משלחת שהגיעה מאנגליה לתל אֲפֵק, צילמה סרט שלם על הכפר הישראלי, וללא היסוס הצמידה לו את השם המקראי “אבן העֶזֶר” לפי הפסוק בתחילת ספר שמואל (ד’, א): “ויצא ישראל לקראת פלשתים למלחמה, ויחנו על האבן העֶזֶר, ופלשתים חנו באֲפֵק” – המלחמה ההיא נסתיימה בתבוסה ישראלית, שהובילה לחורבן שילֹה, אבל החפירה הפכה להישג יוצא דופן במפגש בין המקרא לבין הממצא.  

פגשתי את ישראל פינקלשטיין גם שם, ואחר כך גם כשחפר בתל שילֹה (חפירה חשובה ביותר), ואז עדיין היה ברור לשנינו שאלה הם אתרים ישראליים מרשימים מתקופת ההתנחלות והשופטים – אכן שמעתי ממנו גם ספקות ביחס לסיפור המקראי – כשביקשתי דוגמה, אמר לי: ‘יואל, אין L.B. (כנענית מאוחרת) בבקעת באר שבע / ערד’. הבנתי מיד, שהוא מתכוון לפסוק בספר במדבר (כ”א, א) על המלחמה של בני ישראל נגד “הכנעני מלך ערד יֹשב הנגב” – בזכות הספק של ישראל פינקלשטיין הבנתי כבר אז את הדגשת הכתוב “יֹשב הנגב”, לפיה הכנעני מלך ערד לא ישב בעיר בצורה, אלא היה מלך של שבטי נוודים בבקעת ערד (ואין זו אותה מלחמה המתוארת בתחילת ספר שופטים). בשנים האחרונות, בעקבות מחקריו של פרופ’ ארז בן יוסף בתמנע, כבר מלמדים גם באוניברסיטת תל-אביב (‘ממלכתו’ של פינקלשטיין), ששבטי נוודים (בלי עקבות קרמיים בשטח) יכלו להקים ממלכות חשובות (כמו אדום), ולנהל כריית נחושת בהיקף ממלכתי.

אולם, בכפר הקטן (עיזבֶּת צַרטה) בראש העין מוצב שלט אקדמי המגדיר את הכפר כיישוב ‘קדם ישראלי’, מפני, שספקותיו של ישראל פינקלשטיין גברו על הממצאים הברורים מאותו הכפר ומתל שילֹה. כעת הוא מספר לציבור – כגילוי מרעיש – שאנשים פשוטים ביהודה ידעו קרוא וכתוב בשנת 600 לפנה”ס, כאשר הוא עצמו אחז ראשון בחרס הא’-ב’ הקדום ביותר, כ-600 שנה לפני מכתבי ערד, בכפר התנחלות ישראלי – לא ‘קדם ישראלי’, כי מעולם לא היה דבר כזה! לא צריך חוקרת ממשטרת ישראל כדי להבין את משמעות הלוח הכתוב מימי השופטים, בממגורה מול אֲפֵק.

מדוע זה כל כך חשוב?

כפי שישראל פינקלשטיין אומר בעצמו, יש לגילויים האלה השלכה חשובה על השאלה הגדולה ביותר בין האמונה לבין המחקר – מתי נכתבו ספרי המקרא?! מאמינים יוצאים מתוך עדות המקרא על עצמו, בעוד חוקרים אינם מאמינים לעדות המקראית, ומחפשים ‘תיאוריות ביקורתיות’ מאחרות ככל האפשר. פעם אחר פעם טופחים ממצאים ארכיאולוגיים על פני התיאוריות ההן, אבל המתח והפער בין ישראל הארכיאולוג, שחפר בממגורות מול אֲפֵק ובתל שילֹה, לבין ישראל החוקר מאוניברסיטת תל-אביב, מדהים אותי כל פעם מחדש.

אנשים פשוטים בעם ישראל ידעו לכתוב ולקרוא כבר בראשית ימי ההתנחלות והשופטים, ממש כפי שבנו בתי 4 מרחבים, ומי הירקון זורמים עד היום מתל אֲפֵק עד אוניברסיטת תל-אביב, ואגן הניקוז מתחיל ממזרח, בנחל קָנָה ובנחל שילֹה – בוקר טוב ישראל!