יש חג יום יום

כשבּוּג’ה ז”ל דיבר על חגים

בכל יום או לילה, כשבוג’ה (בנימין יוגב) ז”ל דיבר על החגים בעם ישראל, שררה במקום אווירת חג, ולרוב גם היה סוחף את השומעים בשירה ואפילו בריקוד, כשקולו הצרוד רק הוסיף אמונה אותנטית לשמחה – ‘יש חג יום יום’, כשבוג’ה מדבר על חג!

אריה בן גוריון ז”ל היה מרעים בקולו, ובוג’ה היה מאיר פנים; אריה היה לוחם כאריה, ובוג’ה היה כולו אהבת המסורת היהודית כפשוטה – מכאן נבע אצלו גם מכון החגים בבית השיטה, וגם בית הכנסת בקיבוצו, בית העמק.

כל עיסוק בשאלות של ‘דתיים וחילוניים’ היה הופך למגוחך ליד האיש הזה, שהיה כל כך דתי וחופשי וחילוני ביחד, בלי שום מתח, בלי עימותים ובלי מחלוקות – פעמים רבות לימדנו יחד שיעור על פסח וחג המצות או על חגי תשרי, על חנוכה ועל עצמאות (ועוד), והשיעור זרם בטבעיות ונגמר בשירה סוחפת שבוג’ה יזם. כאשר לימדתי יחד עם אנשים אחרים היו נקודות מבט שונות, ומחלוקות מעודנות, אבל עם בוג’ה חגגה תמיד האחדות הטבעית והשמחה.

במיוחד זה בלט במפגשי ‘הקהל’ ברמת אפעל, לרוב בסוכה, כאשר התלכדו יחד אווירת החג, המוני הבאים ל’הקהל’ קיבוצי, מרכז בינ”ה (=בית יוצר נשמת האומה), ומכון החגים של התנועה הקיבוצית.

המפעל הגדול של מכון החגים הוא כמובן ההגדה הקיבוצית של ליל הסדר – בעוד רוב עם ישראל לשבטיו ממשיך לאמץ את ההגדה המסורתית (לפעמים בקיצורים כאלה ואחרים) כביטוי ברור לשרשרת הדורות – ‘כי דרכנו אין לה סוף, כי עוד נמשכת השרשרת’ – דווקא התנועה הקיבוצית גייסה מתוכה את כל כוחות היצירה כדי לבטא יציאת מצרים מחודשת שבעתיים ביציאת אירופה –

בזמנו שאלתי את אריה בן גוריון ז”ל במכון החגים, למה חייבים להכניס את כל הסיפור של קיבוץ הגלויות וגאולת ימינו לליל הסדר? סוף סוף, בליל הסדר אבותינו רק יצאו ממצרים, והדרך לארץ הייתה ארוכה, ולכן צריך להשאיר מקום להגדת יום העצמאות, ועד שבועות לספור את העומר בדרך לביכורים?!

אריה ענה לי בשאגה אופיינית נגד ‘הדתיים, כולל הקיבוץ הדתי’, שלא מקיימים את דין המשנה לקרוא בליל הסדר את פרשת מקרא ביכורים עד תום, כולל “והבאתי אתכם אל הארץ” – אמרתי לו, שאני קורא עד תום, ובכל זאת משאיר הרבה ליום העצמאות, והוא עמד על כך, שהכל צריך להתנקז לליל הסדר כי הוא המעצב את כל חיינו היהודיים בארץ עם החקלאות והתרבות.

בוג’ה לא נגרר לוויכוחים, ובמקום זה טרח לנסוע עד גוש עציון כדי להראות לי את היצירה המופלאה שכתב צבי שוע מקיבוץ געש על ההגדות הקיבוציות השונות, עם ההקדמה החיונית שלו – ‘אל ארץ חדשה אתה עובר’ – אכן יצירה מדהימה.

אבל בוג’ה גם הקשיב בלי הסתייגות לרעיונות שלי ושיתף פעולה עם ההגדה שלי ליום העצמאות (בספרי ‘נס קיבוץ גלויות’), שסביבה יכולים להתחבר גם ‘דתיים’ וגם ‘חילונים’ בלי בעיה, כי הבאתי דמויות שונות מחוגים שונים, וקטעים שכתבו על קיבוץ הגלויות בחזון ובמעשה, מהרב אלקלעי והרב קוק עד שלמה לביא, גורדון ושירי רחל.

בוג’ה גם שמח לשמוע את הרעיון שהצעתי, לשתף בני ישיבות מהעולם התורני עם ביכורים של חקלאים מאדמת הארץ, ולקבוע את המפגש בערב חג השבועות, יום הסיום של ספירת העומר, והכל בתנאי אחד, שגם יוכל להיות מעניין: בני התורה ידברו על הביכורים ועל החקלאות, והחקלאים ידברו על התורה!   

כמה נאה לו לבוג’ה יקירינו ללכת לעולמו במיתת נשיקה בשבת האחרונה של אלול התש”ף, בבוקר בו קראנו בתורה על קיבוץ הגלויות –  

תהי נפשו של בנימין יוגב (בוג’ה) צרורה בצרור החיים והחגים! 

ואנחנו עם הדור הצעיר נעמוד למבחן ההמשכיות, ‘כי דרכנו אין לה סוף, כי עוד נמשכת השרשרת’.