כוחות הביטחון – גם משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר

“מי שבירך אבותינו אברהם יצחק ויעקב הוא יברך את חיילי צבא ההגנה לישראל ואת כל כוחות הביטחון העומדים על משמר ארצנו וערי א-לוהינו …”;

בתחילה היו מזכירים רק את חיילי צה”ל, שכולנו קשורים אליהם בלב ונפש כי הם בנינו (ובנותינו), אך בשלב מסוים הוסיפו גם את ‘כוחות הביטחון’, שבלעדיהם באמת אין ביטחון, אך חשוב לשמור על חשאיותם, כנראה גם בתפילה.

כוחות הביטחון הם כמובן שירות הביטחון הכללי (שב”כ) והמוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, אלה כוחות הסוד, שקל להעריץ אותם מפאת החשאיות האופפת אותם ומשימותיהם החובקות עולם, והחיוניות כל כך ליכולת הלחימה הצה”לית, ולעצם קיומה של מדינת ישראל.

דברים אלה ברורים לכל איש ואשה מישראל השומעים תפילת-ברכה זו בבתי הכנסת בהם שוררת הכרת התודה לה’ א-לוהי מערכות ישראל על עצם הקמתה וקיומה של מדינת קיבוץ הגלויות ועל ניצחונותיה המופלאים במערכות המלחמה שמקיפות אותנו זה 75 שנים.  

חשוב מאד להדגיש כי ההערצה והחשאיות לא ימנעו ממני גם ביקורת במקום שהיא הכרחית, ודווקא מפני שאנו מתפללים למענם בכל שבת, יש לנו גם זכות מוסרית לסמן קווים אדומים, למשל נגד אספקת נשק ישראלי למשטרים רצחניים, שזה אסור גם לפי ההלכה היהודית (רמב”ם הלכות עבודה זרה פרק ט’ הלכה ח), ולא רק לפי החוק הבינלאומי.

אבל האם אנו כוללים ב’כוחות הביטחון’ גם את שוטרי משטרת ישראל?

האם אנו כוללים בתפילתנו גם את אנשי שירות בתי הסוהר?

אם נערוך סקר עמדות בין המתפללים בבתי הכנסת בהם נאמרת תפילה זו, איזה אחוז מהמתפללים חושב שצריך לברך גם שוטרים וסוהרים?

כל פעם שאני קורא על מחדלים קשים וחמורים בפעולות המשטרה או בבריחת אסירים ביטחוניים מבתי סוהר, וחמור מזה, בהשתלטות אסירים מסוכנים על בתי סוהר, אני חושב בליבי בעצב: האם ברכנו אותם בתפילות השבת? האם אנו מרגישים שהם שומרים על ביטחוננו לצד חיילי צה”ל? ואם לא ברכנו אותם, ולא התפללנו למענם, האם אנו זוכרים אותם רק כאשר מתפרסמים מחדלים ושערוריות?

בתחושה הישראלית לצערי העמוק, השוטרים אינם נתפסים כמו הילדים שלנו ששלחנו להגנת העם והמדינה, ובמקרים רבים הם עומדים מולנו כדי לבלום הפגנות או לחשוף עבירות פליליות ועבירות תנועה, ולכן יש בהם משהו מפחיד ומאיים – אבל אם לא נברך אותם ולא נתפלל למענם איך נצפה מהם למילוי תפקידיהם הקשים אף יותר מאלה של חיילי צה”ל, באמונה?

באחת ההפגנות הראשונות של ‘גוש אמונים’ מול משרד ראש הממשלה אחרי מלחמת יום הכיפורים, ראיתי במו עיני איך שוטרים, בהוראת מפקדם, מורידים תגיות זיהוי לפני פיזור הפגנה בכוח! כעבור זמן מה התנופפה אלה מעל ראשי רק כי הלכתי לאט ושמרתי על שתי תלמידות – בן שלי (אז בן 17) שהלך לצידי הציל את ראשי מחבטה מסוכנת, והשליך את האלה לשיחים. השוטר נותר המום.

עברו שנים רבות בהן נשאתי בליבי כאב וכעס על שוטרי משטרת ישראל, אולם בשלב מסוים, דווקא בתוך פרסומים קשים על מחדלי משטרה, התחלתי להוסיף אותם במפורש גם בבית הכנסת וגם בברכת המזון, כי רק אם נתפלל למענם ונברך אותם לפני ה’, תהיה לנו גם זכות מוסרית לבקר אותם בכל מחדל זועק.

לאחרונה התפרסמו מחדלים חמורים בשירות בתי הסוהר, וקראנו, מה שכבר יכולנו לדעת לפני כן, שדווקא בבתי סוהר ביטחוניים שוררת אווירה מסוכנת, ובמקרים רבים שולטים ראשי כנופיות פשע ומחבלים בסוהרים, מפני שהדרך להשיג ‘שקט’ עוברת דרך ריצוי הרשעים, ואפילו דרך הפקרת סוהרת להפקרות מינית מזעזעת ביותר.  

שוב אמרתי לעצמי: מעולם לא התפללתי למען הסוהרים והסוהרות האלה, ורק כשאני קורא תיאורים כאלה בתקשורת, אני חושב עליהם (ועל הסוהרת) ומזדעזע?

הוספתי גם אותם בתפילה ובברכת המזון!

כשהסתגרנו בבתינו מפני נגיף הקורונה, והשארנו בחזית המערכה אחיות ונהגים, רופאים ורופאות, להילחם עבורנו, הוספתי את כל אנשי ההצלה והרפואה!

איך לא חשבתי על זה לפני כן?

מדוע הרבנות הראשית עוד לא הורתה על נוסח תפילה מורחב כראוי?

הנה הנוסח שלי כיום (שמוסיף פחות מדקה):

[הרחמן] מי שבירך אבותינו אברהם יצחק ויעקב, הוא יברך את חיילי צבא ההגנה לישראל, את שוטרי משטרת ישראל, את כל אנשי כוחות הביטחון הגלויים והנסתרים בארץ ובעולם, את אנשי שירות בתי הסוהר, ואת כל כוחות מכבי האש, ואנשי ההצלה והרפואה, העומדים כולם יחד על משמר ארצנו וערי א-לוהינו [עד כאן בברכת המזון] מגבול הלבנון ועד מדבר מצרים, ומן הים הגדול עד לבוא הערבה, ביבשה באויר ובים, ובכל מקומות פעולתם;

יתן ה’ את אויבינו הקמים עלינו ניגפים לפניהם!

הקדוש ברוך הוא ישמור את חיילינו ואת שוטרינו, ואת כל אנשי כוחות הביטחון וההצלה, ואת האזרחים אשר בקו האש או בסכנת פיגועים בכל עת, ויַצילֵם מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה, וישלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידיהם, יַדבֵּר שונאינו תחתיהם, ויעטרם בכתר ישועה ובעטרת ניצחון, וִיקוּיַם בהם הכתוב:

“כי ה’ א-להיכם הַהֹלֵך עמכם להלחם לכם עם אֹיביכם להושיע אתכם” –

ונאמר: אמן!