לאחינו האהובים: העולים והישראלים יוצאי אתיופיה

אני מאמין ומקווה בכל ליבי, שרוב רובם של הישראלים מכל העדות והצבעים, אוהבים אתכם בלב שלם, וכי גילויי ‘הגזענות’ המכוערים מייצגים מיעוט, ככל יתר הפשעים והפושעים. עם זאת ברור לי, שרבים מכם מרגישים אחרת, ורואים אנשים כמוני כמיעוט.

לכן אני מציע בזה לדרוש מן הממשלה הקמת ועדת חקירה ממלכתית, שתבדוק ותחקור את גילויי ‘הגזענות’ ואת העדויות המכוערות – לא רק במשטרה ובכוחות הביטחון, אלא במערכות החינוך וההשכלה, במוסדות המדינה וברשויות המקומיות, ובציבוריות בכלל.

ועדת החקירה המוצעת לא תעסוק באחריות פלילית אלא באחריות ציבורית, כדי שיהיה אפשר להפיק לקחים ולבחון ברצינות מה ואיך צריך לתקן בכל המערכות. בראש ובראשונה צריכה הוועדה לבדוק את כל תגובות הירי של המשטרה נגד מפגינים, ולהוביל מדיניות אחרת ביחס להתפרעויות של אזרחים מכל העדות, יהודים ‘מזרחיים’ או ‘מערביים’ כמו ערבים.

הניסיון להגיב על אלימות המשטרה באלימות של חסימות כבישים הוא מוטעה פעמיים – עקרונית, זו טעות למחות על אלימות, באלימות, והפגנות מחאה של יוצאי אתיופיה רק מחזקות את התווית ‘הגזענית’ המסוכנת. בנוסף, מאבק בכבישים לשם הרשעת קצין משטרה ב’רצח בכוונה תחילה’, הוא מוטעה וחסר סיכוי, כי די בעדות שהשוטר ירה לקרקע כדי להכשיל את המאבק מראש. המבחן של קליטת העולים ויוצאי אתיופיה לא יכול להיות במשפט של השוטר, אלא בפעולה מסודרת ורחבה למיגור ‘הגזענות’ בכל מערכות הציבור.

ועוד הערה לשם המבט ההיסטורי –

מנעוריי בחיפה ‘האדומה’ אני זוכר את האלימות כלפי עולים ‘מזרחיים’, וגם כלפי ‘דתיים אשכנזים’ – גלי הסערה של חטיפות ילדי עולים מתימן ומטהרן עוד לא שככו – בפיזור הפגנת חסימה של ‘גוש אמונים’ מול משרד ראש הממשלה, שמעתי מפקדי משטרה מורים לשוטרי יס”מ להוריד תגיות, וכעבור זמן, אחד מהם כמעט הוריד אלה על ראשי כי התקדמתי לאט מידי לטעמו – בני בן ה-18 הלך מאחוריי והציל את ראשי – הוא תפס את האלה המתנופפת מעליי, הוציא אותה מיד השוטר, וזרק אותה לשיחים (השוטר היה המום ולא עשה לנו כלום).

אלימות משטרתית תמיד התפרצה מול הפגנות מחאה שגולשות לחסימות כבישים או לאנרכיה אחרת, ולמרבה הצער, זה היה כלפי כל הצבעים והעדות, דתיים, מתנחלים וחרדים, וכל המערערים על ‘ההגמוניה השלטונית’ – הפגנות החרדים בירושלים נגד חילולי השבת בשנות נעוריי, נפסקו בבת אחת כאשר נהרג אחד המפגינים, ורבני ‘העדה החרדית’ קבעו ש’פיקוח נפש’ דוחה את חובת המאבק.   

ייתכן מאד, ש’זכות המחאה הדמוקרטית’ היא עוד שקר מוסכם של בעלי השקפות ליברליות, ומספרי ההרוגים בהפגנות במשך 70 שנה מחייב את כולנו לחזור בתשובה, ולנסח מחדש חוקי דמוקרטיה שמבוססים על ‘קדושת חיי אדם’, באשר הוא אדם.