מי שמאמין בהשגחת ה’ עלינו לא יכול להתייחס לתוצאות הבחירות כמו לתופעה טבעית, רק פרי המאבק העצום שהתנהל עד לבחירות, ואף במהלכן, כי שתי מפלגות שהיו על סף אחוז החסימה ולא עברו, אינן פרי המאמץ הטבעי, אלא גילוי ברור של יד ה’ לטובה על מחנות מאמיניו בארץ הזאת, והצלת מדינת ישראל מתוהו ובוהו מתמשך אל סיכוי טוב ליציבות.
לא ראיתי איש שצפה את התוצאות הדרמטיות – כל מה שחשבתי וכתבתי לפני הבחירות היה מבוסס על הסבירות של מר”ץ בכנסת, ועל הסכנה שגם בל”ד תיכנס; רק תחשבו על עוד 8 מנדטים של ‘מתנגדי הכיבוש’, ושל ‘מדינת כל אזרחיה’, ואיזו ממשלה עלולה הייתה לקום מכנסת כזאת? כל החוגגים כעת היו משמיעים “זעקה גדולה ומרה”.
לכן פעלתי (עם רבנים חשובים נוספים) להתגייסות למען איילת שקד, כדי שהיא תהיה ‘לשון מאזניים’ ולא המפלגות הערביות, האנטי-ציוניות. ואכן אך כפסע היה בינינו לבין תוצאות הפוכות! דובר אמנם על כך שבל”ד לא תעבור, אבל על מחיקת מר”ץ לא שמענו כלל; הפיצול ברשימה המשותפת הביא למחיקת בל”ד אף שהייתה קרובה לעבור הרבה יותר מכל התחזיות; במקביל, מניעת האיחוד בין העבודה ומר”ץ גרמה במישרין לנפילת מר”ץ, וכישלון כפול זה הוא שהביא את המחנה הלאומי והדתי להכרעה, אולי היסטורית.
אינני קורא לזה ‘ניצחון’ כי בבחירות יש רק מפסידים, ואלו שמקבלים הזדמנות נוספת אינם באמת מנצחים! הנה, נתניהו קיבל הזדמנות נוספת בהשגחת ה’ עליו ועלינו.
מה הוא יעשה בהזדמנות הזאת? זה תלוי בעיקר בו.
כלל אינני חסיד נתניהו, ואני בהחלט חושש מהכרעות ‘היסטוריות’ בשובו אל ההגה. אינני יכול לשכוח את השמחה העצומה במחננו אחרי ‘המהפך’ ההיסטורי, כאשר נפלה מפלגת העבודה ועלה לראשונה מנחם בגין בראשות הליכוד. אמרתי אז לחברים בעפרה, שלא הקשיבו נכון לדברי בגין בנאומיו חוצבי הלהבות: “אסור לתת אף שעל אחד של אדמה” – זעק בקול – “בלי חוזה שלום”! הסוף נאמר בשקט, ואצלנו לא שמעו ולא קלטו – רק כאשר חתם מנחם בגין על חוזה ‘השלום’ עם מצרים שהחריב את יישובי ימית, רק אז התחולל זעזוע בקרב המתלהבים, שראו במהלך הזה ‘בגידה’ – אני אמרתי אז שאין זו בגידה, ופשוט לא הקשיבו לסוף דבריו של בגין.
פעם שנייה זה קרה לנו כאשר אריק שרון, האיש שהקים – וגם החריב – יישובים רבים במרחבי ארצנו, הוא שהחריב את יישובי ימית כחלק מהסכם ‘שלום’, והוא שהחריב את יישובי קטיף בלי שום הסכם – שום מנהיג מן המחנה השני לא החריב שום יישוב יהודי, ודווקא יצחק רבין, שנאבקנו נגדו, היה זה שהתעקש ושמר בהסכמי אוסלו על כל ההתיישבות היהודית, ובמיוחד בגוש קטיף.
גם עכשיו אני חרד!
נתניהו לא הסתיר את כוונתו להרחיב את הסכמי ‘השלום’ ברגע שהדבר יתאפשר, ואם תיפתח אפשרות כזאת (מאמריקה ומסעודיה), גוש ‘השינוי’ יניח בצד את כל המשקעים ויתמוך בו – אנחנו עלולים להישאר לבדנו בפעם השלישית. לפיד וגנץ לא מסוגלים להוביל מהלך כזה.
הלוואי, שכל זה לא יקרה, ולו רק בגלל עקשנות אויבינו, כמו שכבר אמר משה רבנו:
“לא בצדקתך וביֹשֶר לבבך אתה בא לרשת את ארצם,
כי ברשעת הגוים האלה, ה’ א-להיך מורישם מפניך,
ולמען הקים את הדבר אשר נשבע ה’ לַאבֹתיך, לאברהם ליצחק וליעקב” (דברים ט’, ה);
אסור לנו לסמוך על הנס, לא בבחירות, ולא במערכה הצבאית והמדינית – חובתנו לפעול כדי להיות ראויים לנס, ולהשכין שלום בתוכנו!
אכן כך אמר ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו, מיד אחרי הבחירות, שיפעל “לאחות את הקרעים, ולאחד את עם ישראל”.
Leave a Reply