לזכרו של איתן הבר

אינני יכול שלא לכתוב על אודות איתן הבר ז”ל והקשר יוצא הדופן באמצעותו, בין ציבור דחוי ופגוע לבין ראש ממשלה שנשען על 61 ח”כים, וכפה את תוכנית אוסלו (שנכפתה עליו) על יש”ע – 

כאשר הקים יצחק רבין את ממשלתו (השנייה) הרגשתי סטירת לחי עם מינויה של שולמית אלוני לשרת החינוך – התקשרתי למפקדי מששת הימים מוטה גור, אמר שיבדוק עם רבין, וחזר אלי ואמר: אין לרבין ברירה כי זה התנאי של מר”ץ, אבל החינוך הדתי לא ייפגע, ובכל דבר ועניין תוכל תמיד להתקשר אלי. השיחות הרשמיות עם הפלסטינים התנהלו בוושינגטון, אליקים רובינשטיין (לימים, שופט בית המשפט העליון) עמד בראש המשלחת הישראלית, והיה לנו קשר טוב גם אתו, וגם עם מוטה גור, שר בכיר ופנוי מתיק משרדי בממשלת רבין.

אליקים העצני אמר לנו, שבין ערביי חברון רצות שמועות על שיחות סודיות באירופה (בכמה מקומות), והם אומרים, שהמו”מ הרשמי בוושינגטון הוא ‘כלאם פאדי’ (=הבלים).

התקשרתי למוטה גור, ונסעתי לפגישה אישית עמו בתל-אביב – אמרתי לו: מוטה, אל תפתיעו אותנו – זה עלול להיות מסוכן! מוטה הבטיח לי, שרוה”מ מעדכן אותו בקביעות, ועל כל התפתחות הוא יעדכן אותנו בתוך 24 שעות!

אנשי ‘מחתרת אוסלו’ ידעו על הקשר הזה, והתנאי שהעמיד פרס לרבין היה למדר את מוטה גור!

כשהסכם אוסלו התפוצץ לנו בפנים הרגשתי מרומה ומובס – במוצ”ש הגיע מוטה גור לעפרה, ובביתו של ישראל הראל, לראשונה בחיי, צעקתי על מפקדי הנערץ – בצאתו אמר למלוויו:

‘יואל צודק! גם לי לא סיפרו’.

עמדתי בפני הכרעה אישית כבדה: להצטרף להפגנות ולמחאות ולנתק כל קשר – או להתעקש ולשמור על קשר עם ראש ממשלת ישראל אפילו במצב הנורא שהתחולל.

האווירה מסביבי כלפי רבין הייתה דומה לזו שאנו רואים היום ממפגיני בלפור נגד נתניהו – אי אמון מוחלט עד כדי שנאה. בלב כבד קיבלתי הכרעה קשה, לשמור על קשר גם במחיר אישי כבד, למען עם ישראל בארץ ישראל.  

במשך תקופת ‘אוסלו’ הייתי צינור קשר (כמעט) יחיד בין המתיישבים ביש”ע לבין יצחק רבין ז”ל, וצינור הקשר היחיד והנאמן היה איתן הבר ז”ל. 

מאות מכתבים בכתב ידי עברו דרכו לרוה”מ ונכנסו לחומר הקריאה לשבת, אלא אם כתבתי ‘דחוף’ או ביקשתי פגישה. 

רבין אמר פעם, שהוא דואג ל-98 אחוז מהישראלים, וגימד את ‘המתנחלים’ ל-2 אחוז – אמרתי לו בפגישה אישית, שזו התבטאות מסוכנת – הוא הראה לי התבטאויות חמורות נגדו – אמרתי לו: אבל אתה ראש ממשלה! יצחק רבין שתק ואז אמר: אני לא אגיד את זה יותר…

הרגשתי כמו גננת ויצאתי עצוב – ביציאה אמר לי איתן הבר: יואל, 98 אחוז מההתבטאויות של רוה”מ אני מיירט לפני שהן מגיעות לתקשורת!!!   רבין היה ידוע בתגובותיו הבוטות – סוף סוף, ראש הממשלה הראשון במדינת ישראל, שנולד כאן וגדל כאן.

באמצעות איתן הצלחתי לשכנע את רבין, להראות את מפת אוסלו ב’ לנציג שלנו, כדי לצמצם מחלוקות מיותרות בעשרות מקומות – 

רבין סירב לבקשה דומה של אריק שרון, והסכים לבקשה שלי (כי סמך עלי שלא תודלף) – איתן שאל: מי יראה את המפה? ועניתי לו: זמביש (זאב חבר, עד היום מנכ”ל ‘אמנה’) כי עליו יסמכו כולם. איתן אמר שזמביש הוא ‘הפלסטינאי’ הראשון שראה את המפה – רבין גם הורה, לתקן כל מה שאפשר לתקן לפי הבקשות של זמביש. 

בשלב קודם, נפגשנו עם רבין בתיאום של איתן לפני שיצא לקהיר לחתום על אוסלו א’ – ראש המועצה של גוש קטיף צבי הנדל העלה שני נושאים – ההגנה על הציר היחיד לגוש קטיף משני צידי הכביש –  ורבין הסכים מיד שצריך לשמור על הציר היטב.  

 הבקשה השנייה הייתה לשמור עבורנו חלק מהחוף ברצועה, כדי שגוש קטיף לא יהפוך לגטו!

על זה אמר רבין: ‘גם לתושבי חאן יונס ורפיח הרבים מכם, מגיע חוף, נראה מה יהיה’.  

בלילה האחרון בקהיר, נכנס חוסני מובארק נשיא מצרים, הניח יד על כתפו של רבין, ואמר: ‘תן לערפאת חצי חוף’ – רבין הסכים, וזה היה הסעיף האחרון לפני החתימה. כשחזרו לארץ, צלצל אלי איתן, ואמר: תגיד לצבי הנדל לבוא אלינו כדי לבחור איזה חצי חוף הוא רוצה!! 

הייתי המום – אנחנו מכאן, ונשיא מצרים משם – ויחלוקו?! 

רבין נשאר תומך מובהק של גוש קטיף, ואמר לי: ‘אם אנחנו לא נהיה בקטיף יהיה שם הטרור של חמאס’ (בדיוק כפי שקרה) – רבין גם אמר, שאם היינו מתיישבים ביו”ש בגושים כמו בקטיף, היו הרבה פחות בעיות. 

מזה למדתי, שכל הדיבורים על ‘שמאל’ נגד ‘ימין’ הם מניפולציות שקריות – איך אפשר לומר, שרבין שתמך בגוש קטיף, היה איש ‘שמאל’, ואריק שרון שהחריב אותו (בלי שום תמורה) היה איש ‘ימין’?? 

בפגישות עם איתן הבר בשנים הבאות, בעיקר באזכרות לרבין, היה אומר לי: ‘יואל, עד מתי תמשיך עם האופטימיות שלך? אל תדאג, יהיה עוד הרבה יותר גרוע’ – ואני עניתי: ‘איתן, כבר היה הרבה יותר גרוע – אחרי השואה אי אפשר לדבר ככה’! 

בשנה האחרונה, אחרי שסיפר לי בטלפון על מחלתו הקשה, התפללתי עליו תמיד (ברשימת החולים הקשים שבפי), והבנתי, שלגביו אישית, באמת היה ‘הרבה יותר גרוע’ –

לפחות הסבל הזה תם כעת – 

יהי זכרו ברוך.