לזכרו של פרופ’ יהושע בלאו ז”ל

המורה הגדול לעברית ולערבית-יהודית, שהלך לעולמו בן 101, צלול היה וחוקר פעיל עד ימיו האחרונים, ממש “לא כהתה עינו ולא נס לֵחֹה” –

כשהגיע לגיל מאה נערך לכבודו אירוע מרגש ביותר באולם האקדמיה הישראלית למדעים בירושלים – תחילה עמדו בתור לברכו והוא יושב – כשהגעתי אליו והצגתי את עצמי, הכיר מיד והזכיר את שם אבי ז”ל – ד”ר יחיאל פישר שתרגם את שמו לבן-נון כשעלה לארץ!

אחר כך הקשיב עם כל הנאספים לכבודו להרצאות של ‘זקנים-צעירים’ בני 80, ואז הגיע הזמן לדברי התגובה שלו – חשבתי שידבר ממקום מושבו, אך להפתעתי קם ממקומו, הלך כפוף על רגליו בעזרת מלווה, עלה לבמה לקול תשואות הקהל היושב, והחל לדבר בעמידה כשהוא כפוף מעט – עיניי נמלאו דמעות ונשארתי עומד!

הקהל ישב והקשיב למורה הגדול, שבוודאי שמח לראות את כולם יושבים והוא מדבר בעמידה, אך אני לא יכולתי לשבת ולשמוע איש בן 100 עומד ומדבר – נשארתי עומד!

אחרי רשימה לא קצרה של דברי תודה לכל מי שעזר וסייע למפגש הזה ולספר חדש שלו שיצא לאור לכבוד המפגש, וכמובן לאשתו המופלאה ולכל משפחתו עד לנינה ‘החומשת’ (בלשונו), המגדלת דור חמישי – פתח יהושע בלאו בהומור המיוחד שלו (אומרים ‘הומור הונגרי’?!), ועל בסיס בדיחה ידועה אמר:

“אמרו עלי כאן שבחים רבים, אבל אף אחד לא אמר עלי שאני עָנָו” – הקהל פרץ בצחוק – ובן המאה המשיך: “מאחר שאני עָנָו, אני אספר על עצמי”!

אחרי פרץ צחוק נוסף של הקהל, החל יהושע בלאו לספר את סיפור חייו מצעירותו, את בריחת אביו ומשפחתו מהונגריה לווינה, ומדוע החליט האב החכם, שבנו הצעיר יהושע צריך ללמוד לרבנות בבית המדרש לרבנים בווינה, שאז יוכל למצוא מקום כרב גם בלי נתינות אוסטרית – ומצד שני, ילמד ערבית באוניברסיטה, שאם יעלו לארץ ישראל יוכל למצוא פרנסה כאיש לשון דובר ערבית!

יהושע אכן למד גם רבנות וגם ערבית, אך אהבת הלשון גברה, ועם סיפוחה של אוסטריה לממלכת הרשע והצורר הנאצי, עלתה המשפחה לארץ ישראל.

כאיש לשון, מורה וחוקר, מעבר לספרי הלשון שכתב ללימוד העברית העתיקה והמתחדשת, ובנוסף לתפקידו כנשיא האקדמיה ללשון העברית, העמיק פרופ’ בלאו בתשובות הרמב”ם שנכתבו בערבית-יהודית, ובאותה הלשון גם במורה הנבוכים; אך מעבר לכל התאהב במיוחד ברב סעדיה גאון, שהיה בזמנו גם גדול הפוסקים וגם גאון הלשון והפיוט ומתרגם התורה לערבית-יהודית – זו הלשון שהחליפה את הארמית התלמודית בפי היהודים (מאות שנים לפני היידיש בפי האשכנזים).

זכייתו בפרס ישראל לא הביאה אותו לנוח, ובאותו סיפור חייו, בעמידה בגיל מאה, תיאר איך חוקרים ומלומדים ‘צעירים’ יצאו לגמלאות “ובאו לעבוד אִתי”. מפעל החקר האחרון של פרופ’ בלאו היה קשור כולו למפעלו ההיסטורי של רס”ג בתרגומו לתורה, בספר בראשית.

דווקא מתוך ירושלים הנבנית, והעברית המתחדשת, השקיף פרופ’ בלאו על אלפי שנות גלות, ועל השפות שבפי יהודי הגלות, אשר יצרו פעם אחר פעם לשון נכרית-יהודית כחלק חיוני במאבק ההישרדות של קהילות הגולה.

כך חיבר יהושע בלאו ז”ל גלות וגאולה בחייו האישיים והמשפחתיים, ובמפעל חייו בחקר הערבית-היהודית יחד עם העברית המתחדשת, במדינת ישראל העצמאית.

 

100 לפרופ’ יהושע בלאו | 7/7 דברי תגובה – יהושע בלאו

בקצה האולם מימין ראוים את הרב יואל בן נון עומד כאשר בן המאה עומד ומדבר.