ללמוד להרגיע

ראש ממשלת ישראל נפתלי בנט צדק בהחלט בתחזיות הגל המתעצם, וניסה בכל הדרכים להשפיע על הציבור להתחסן, ועל שותפיו לנקוט בצעדים חריפים לפני הגל – אולם הצלחתו הייתה מוגבלת מאד; רבים משותפיו סירבו להיכנס ללחץ שלו, והציבור שטרם התחסן לא נשמע להפצרות וללחצים.

הבעיה לדעתי היא בסגנון המלחיץ של ראש הממשלה – 

למרות כל הקשיים והסכנות, צריך ללמוד להרגיע!

בציבור שלא התחסן יש חלק אידיאולוגי, שאי אפשר לשכנעו, כי זוהי התנגדות עקרונית בעלת אופי ‘דתי’, אבל זהו ציבור קטן יחסית.

הרוב הגדול פשוט פוחדים מהחיסון יותר מאשר פוחדים מן הנגיף!

באווירה מפוחדת כלל-עולמית, הגיוני וטבעי, שהרוב יפחד יותר מן הנגיף ומן המוטציות שמופיעות בו פעם אחרי פעם, אבל מיעוט לא קטן עדיין יפחד יותר מן החיסון וסיבוכיו, בייחוד ביחס לילדים! הפחד הזה מתחזק מפני שלא היה זמן מספיק כדי לבדוק את החיסונים בבדיקות מקיפות כפי שהיה נהוג ברפואה, וכל הבדיקות והמחקרים נעשו תוך כדי התפשטות המגפה ותחת הכותרת (המוצדקת לחלוטין), ‘מצב חירום’.

אולם מצב החירום מחייב יחס אחר לציבור הפוחד מן החיסון!  

חובה למצוא מומחים בעלי כושר ביטוי ושיח מרגיע, שיסבירו בבהירות ובשקט, שסכנות הנגיף הרבה יותר חמורות וקשות מכל החששות מן החיסון, אפילו אצל ילדים!

אכן, הסברים כאלה נכתבים ונאמרים כל הזמן, ולא קשה למצוא אותם ברשת, אבל הציבור הפוחד מן החיסון לא ממהר לקרוא ולא מושפע מהם – ראש הממשלה צריך להתייצב בעצמו יחד עם מומחים שקשה לערער על מומחיותם, ויש להם יכולת להרגיע ולשכנע – פעם אחת לא תספיק וגם לא מומחה אחד – צריך לגייס מומחים רבים, ולחזור על ההסבר בנחת פעמים רבות בכל אמצעי התקשורת ובכל הרשתות; יש צורך בתקציב ייעודי ובתוכנית הפעלה מסודרת.

אם רק רבע או שליש מאלה שלא התחסנו יעברו צד, אולי זה יספיק כדי לעצור את הגלים הבאים, או לפחות לצמצם מאד את סכנתם.

תמצאו את הדרך להרגיע ולשכנע!