מי דואג לעצמו?

לא קל לשמוע שטויות במנות גדושות, במערכת בחירות שלישית, אבל לפעמים כבר אי אפשר שלא להגיב –

כמעט כל יום אנו שומעים ש’ביבי דואג רק לעצמו’ –

כבר שנתיים לערך אנו צופים ב’סרט ישראלי’, בו מנסים לרמוז ל’גיבור המסונוור’ בכל דרך אפשרית – ‘תתפטר ותציל את עצמך ואת כבודך מחקירות ואישומים, ממשפט קשה וארוך, מכתמים על מפעל חייך – רק תתפטר בכבוד!

עשר שנים, הישגים רבים וחשובים, שברת את השיא של דוד בן-גוריון במשך כהונתו כראש ממשלה, עשית את שלך, מקומך בהיסטוריה מובטח, חבל להרוס את כל זה’ –

באמת, איך ביבי לא מבין מה שהבינו בשעתו יצחק רבין (בגלל אשתו), עזר וייצמן, ועוד אחדים? איך ייתכן, שהוא לא הבין את כל הרמזים הדקים והעבים, ש’הבטיחו’ הפסקת חקירות, ואחר כך סגירת תיקים ואי הגשת כתבי אישום, וכעת, עסקת טיעון כזאת או אחרת, אם רק יקום ויתפטר – איך הוא לא מבין?

מי שקרא בעין בוחנת את טיוטת כתבי האישום (לקראת השימוע) יכול היה להבחין בקלות בשדר הסמוי של ‘היועץ המשפטי’: אנא תתפטר, ואל תכריח אותנו לנהל נגדך משפט כזה, שיגרום נזק עצום למדינת ישראל ולמערכת ‘הצדק’ בתוכה, ויפגע קשות בך ובמעמדך, בכל מקרה.

אילו דאג בנימין נתניהו רק לעצמו היה מבין מזמן את שפע הרמזים האלה, והיה מוצא רגע דרמטי ומתאים כדי להתפטר, הרבה לפני הגשת כתבי האישום, בעוד אפשר היה למנוע ממנו ומכולנו את הביזיון הגדול הזה.

להבנתי, ראש הממשלה באמת לא רואה ‘מחליף’ שאפשר לסמוך עליו, שיש לו יכולות הדרושות כדי ‘להיכנס לנעליו’ – אפשר לחלוק עליו! נכון להאשים גם אותו, שהרחיק מעליו כל דמות כריזמטית, אבל אני מסכים לחלוטין שאין לו ‘מחליף’ מתאים בעת הזאת, אף שקשה גם לי לשאת את סגנונו ואת דרכי התנהלותו. אינני רואה בעת הזאת מועמד שיכול לתמרן את ספינתנו בין פוטין לטראמפ, ולנצח במערכה ההיסטורית מול איראן.

בחודש אדר זה אנו צופים בתדהמה איך יד ה’ מכה באיראן מעין ‘מכות מצרים’, זמן כֹּה קצר אחרי חיסולו של ‘המן’ סולימאני!

יהי רצון מלפני ה’, שיתקיים באיראן ‘ונהפוך הוא’ – לטובת העם האיראני, לטובת מיליוני פליטים סוריים שאין להם מרחם ומושיע, לטובת הכורדים, לטובת עם ישראל, ולטובת העולם כולו.