נושאים חשובים מושתקים או מודחקים

לולי המערכה הגדולה והמכרעת מול איראן, אולי היה יותר קל להעמיד על סדר היום הציבורי – במיוחד לעת בחירות – נושאים חשובים מאד, שמושתקים או נדחקים לשוליים, למרבה הצער. הנה שתי דוגמאות –

1. יצוא נשק ישראלי – לא למשטר רצחני

מדינת ישראל כבר שילמה מחירים כבדים מאד על סיוע צבאי לגורמים חסרי גבולות ועכבות מוסריים.

רוב הציבור איננו יודע מה היה אופיו של הסיוע הישראלי למשטר השאה באיראן, שנראה בשנים הראשונות למדינה כאינטרס ישראלי חיוני במרחב העוין. אבל כל הציבור יודע מה קרה שם מאז המהפכה האסלאמית. יש לקיצונים המוסלמים סיבות רבות לשנוא אותנו למרבה הצער, ושום דבר לא ינקה אותם מרשעתם, אבל אנחנו היינו צריכים להיות הרבה יותר זהירים בתמיכה במשטר, שלא ברר באמצעים בדיכוי יריביו, שהפכו לשלטון המהפכה האסלאמית.

הסיוע הישראלי לדרום-אפריקה בימי משטר האפרטהייד, היה בעל חשיבות אסטרטגית בשעתו, אבל הוא גם אחד הגורמים לתמיכה החזקה באש”ף ובפלשתינים מצד המשטר הנוכחי.

הסיוע שלנו לפלנגות בלבנון, נראה לנו אז כחיוני לשמירת גבולנו הצפוני אל מול הטרור הפלשתיני. אחרי הטבח שלהם בסַבְּרה ובשַתילה התמוטט הכל; במקום הטרור הפלשתיני צמח שם חיזבאללה, וישראל משלמת מחירים כבדים, ומי יודע עד מתי. במבט לאחור, המעורבות שלנו בלבנון והסיוע לפלנגות היו שגיאה היסטורית בממדים אסטרטגיים.

האם אין גוף מקצועי בעל ראייה היסטורית ומוסרית, שיציב לפני מקבלי ההחלטות את המשמעויות ארוכות הטווח?

משטר רצחני באסיה (מיאנמר) או באפריקה (דרום סודן), שמנהל דיכוי אכזרי נגד יריביו בנשק ישראלי, ובהדרכה של ישראלים, מסכן את מדינת ישראל לטווח ארוך. אין זה משנה אם נשק ישראלי זורם לדרום סודן ישירות, או דרך אוגנדה ועל ידי חברות ישראליות, כשמדריכים ישראליים נמצאים בשטח. גם אין זה משנה אם מיאנמר מקבלת רובים או ספינות. לא מדובר באינטרס ישראלי מול ביקורת של האו”ם ושל הממשל האמריקני, כי זה נוגד את האינטרס שלנו לטווח ארוך. ראש הממשלה בנימין נתניהו, שיש לו ‘מבט היסטורי’, היה חייב להסביר זאת לאנשיו המופקדים על ‘המוסד’ –

אסור לנו לאפשר שריפת כפרים בדרום סודן ובמיאנמר בעזרת נשק ישראלי והדרכה ישראלית, ואסור לנו לתמוך בנשק במשטר רצחני – עקרונות המוסר היהודי, והאינטרסים ארוכי הטווח, ממש תואמים ואין פער ביניהם.

לא רק המוסר, כי אם גם ההלכה היהודית (רמב”ם הלכות עבודה זרה, פרק ט’ הלכה ח; והלכות רוצח ושמירת נפש פרק י”ב הלכה יב) אוסרת למכור נשק למי שחשוד על שימוש רצחני בו (גם דרך ‘יד שנייה ושלישית).

כל מי שניסה להוביל כיוון זה בשנים האחרונות הושתק על ידי מסך החשאיות של ‘גורמי הביטחון’ (=אנשי ‘המוסד’), ככל הנראה מפני קשרים סמויים בין יצוא הנשק לבין רשתות מידע והשפעה ואינטרסים חיוניים באמת. אלא שכל זה נבחן בטווח הקצר, ואילו במבט לטווח ארוך, היצוא הביטחוני שלנו חייב להכיל בתוכו קווים אדומים, שאם לא כן, אנו מסכנים בעצמנו את יסודות קיומנו ועתידנו.

2. קציר ועתיקות בפתח נחל עירון – חיכוך או שלום?

בלי רעש גדול, ממשלת ישראל בהנהגת בנימין נתניהו ומשה כחלון מובילה בהליך תכנון מהיר (תמ”ל 1061), הגדלה עצומה של היישוב ערערה תוך הלבנה והסדרה של אלפי בתים שנבנו באופן בלתי חוקי; אולם התכנית הנוכחית מסכנת גם את היישוב קציר, וגם את אתר העתיקות אל-אחוואט (=’חרושת הגוים’?!) הצמוד לקציר, והוא בעל חשיבות היסטורית ייחודית. כביש רחב חדש מתוכנן בצמוד לדרך הנוף המקיפה את קציר, והוא ישנה כליל את אופיו המיוחד של היישוב קציר, וגם יסכן את אתר העתיקות הצמוד.

את האתר הייחודי באל-אחוואט חפר פרופ’ אדם זרטל ז”ל, וזיהה בו, גם לפי מקבילות מסרדיניה, את ‘חרושת הגוים’ של סיסרא; בכך פירש מחדש שני פרקים בתנ”ך על מלחמת דבורה וברק נגד סיסרא, ושירת דבורה (שופטים ד’ וה’), בחיבור מופלא בין הגיאוגרפיה וההיסטוריה לבין הסיפור המקראי, ואף כתב ספר מרתק על פיצוח ‘סודו של סיסרא’ –

האתר הזה היה צריך להיות מטופח כאתר עתיקות לאומי יחד עם החורש מסביבו, למען הציבור הישראלי כולו, למען אוהבי תנ”ך וארץ מכל העולם, ולמען הדורות הבאים!

העברת כביש רחב בצמוד לאתר יחד עם ‘אזור תעסוקה’ של ערערה, תפגע באתר – האם ראש הממשלה ושר האוצר בכלל יודעים על כך? האם הם מצאו זמן לקרוא ולהבין את חשיבות האתר? קרוב לוודאי שלא! הם סומכים על אנשיהם, והציבור הרחב לא יודע. גם אני לא הייתי יודע דבר לולי התקשרו אלי חברים מקציר, ביודעם על הקשר החזק שיש לי עם מפעלו של אדם זרטל ז”ל.

מיד אחרי הבחירות יסתיימו 60 הימים שהוקדשו ל’התנגדויות’, ואחר כך יהיה קשה מאד לעצור ‘רכבת דוהרת’ – לכן חשוב לומר כאן ועכשיו, שיש חלופות יותר טובות לכביש הצמוד, ועוד יותר טובות לתכנית כולה, כי הגידול היותר נכון ומתאים לערערה הוא מצפון לכביש נחל עירון (65).       דברו עם אנשי קציר!