‘פה ושם בארץ ישראל’

‘התנאים המוקדמים’ של דוד בן גוריון

בשנת התשמ”ג (סתיו 82) ביקר עמוס עוז בעפרה (לשבת) אצל ישראל הראל, ובמוצאי שבת נשא דברים באזני אנשי עפרה (במועדון זמני מלא וצפוף); הוא פתח את דבריו במילים המבקשות לקָרֵב –

‘הציונות היא שם משפחה; כולם היו בָּנַי’!

ההתרגשות הייתה גדולה לא פחות מן הספקות.

בשבת עצמה טיילתי אישית עם עמוס עוז בעפרה, והראיתי לו (בין היתר) את התצוגה בבית ספר שדה, ואז סיפר לי על מפגש שלו עם דוד בן גוריון, כעשרים שנה לפני כן, לפני פרישתו הסופית של ‘הזקן’ לשדה בוקר – וכך סיפר עוז:

נכנסנו ללשכתו של ראש הממשלה ושר הביטחון בקריה בתל-אביב, חבורת ‘מן היסוד’ (אופוזיציה לבן-גוריון בתוך מפלגתו), ואני, עמוס עוז, הייתי הצעיר בחבורה; על שולחנו, מתחת לזכוכית, ראיתי פסוק מספר שמות (כ”ג, ל-לא), שהפתיע אותי:

“מעט מעט אגרשנו מפניך, עד אשר תִפרֶה ונָחַלתָ את הארץ; ושַתי את גבֻלך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר …” –

שאלתי: חבר בן גוריון, מה זה?

ענה לי: חבר צעיר, ההיסטוריה היהודית עוד לא אמרה את דברה האחרון! גבולות ישראל הם גבולות לדור הזה.

שאלתי: מה פירוש הדבר?

ענה לי: רְאֵה, יש תנאים מוקדמים – 6-5 מיליון יהודים – עצמאות כלכלית – נגב וגליל מאוכלסים – ו’אוֹקַזיון’ בינלאומי (=הזדמנות היסטורית);

שאלתי: מה יכול להיות ‘אוֹקַזיון’ בינלאומי?

בן-גוריון הזיז את המסך מהמפה הסודית שעל קיר הלשכה, ואמר:

ירדן מתפוררת, העירקים נכנסים מפה, הסורים מפה, אולי הסעודים מפה, והניח את כף ידו בין ירושלים לערד, על הר חברון –

שאלתי: בתנאים כאלה, זה כל מה שאתה לוקח?

ענה לי: כן! פה אפשר ליצור רוב יהודי בשנים מעטות!

הופתעתי למשמע סיפור זה של עמוס עוז על דוד בן גוריון, שקולו נשמע באוזני מימי ילדותי, ואני מסוגל לחזור על דבריו בטון דיבורו המיוחד לו, ושאלתי את עמוס עוז – ‘אתה מסכים לזה’? והוא אמר לי:

‘כן, אלא שאתם לא פעלתם לפי התנאים המוקדמים שהציב בן גוריון, ופירשתם את ששת הימים כהזדמנות בינלאומית בגלל האמונה המשיחית שלכם! יחד עם זה, אני עמוס עוז התנגדתי להתנחלויות שלכם, אבל אני גם לא רוצה שיפנו אתכם, אפילו אם תצטרכו לחכות לריבונות היהודית מאתיים שנה’!

‘אם כך’ אמרתי, ‘אין בינינו תהום, אבל זה לא מה שמצטייר בעימות האידיאולוגי בין המחנות; זהו ויכוח בין אחים על גבולות היכולת של המפעל הציוני; את הוויכוח הזה אני אשמח לנהל איתך; העיקר הוא שאנו לא נמצאים על שתי פְּלָנֶטות כמו שחשבתי עד לפני חמש דקות’.

בעקבות הביקור התקיימו מפגשי המשך, בביתו של עוז (אז) בחולדה, ובביתה של נעמי שמר בתל-אביב (ועוד); נוצרה אווירה של שיח משותף, שאמנם לא הבשיל להסכמות עקרוניות, אך תרם תרומה חשובה לעמדתו העקרונית של יצחק רבין כראש ממשלה, שלא לפרק שום יישוב במסגרת הסכמי הביניים (אוסלו).

 

עברו 37 שנים –

יושבים בארץ ישראל יותר מ-6 מיליון יהודים –

עם הזרמת גז מישראל למצרים, ועם תרומה ישראלית כבירה ליצירתיות וחדשנות ברמה בינלאומית, אנו קרובים לעצמאות כלכלית ואולי כבר נמצאים בתחומה –

נגב וגליל מאוכלסים – גם יהודים וגם ערבים – ההתיישבות היהודית בנגב ובגליל משמעותית מאד ומתחזקת –

בינתיים ירדן לא מתפוררת (ב”ה) אבל אמריקה תומכת כעת בהחלת החוק הישראלי על בקעת הירדן ועל ההתיישבות היהודית ביהודה, בבנימין ובשומרון –

נראה, ש’התנאים המוקדמים’ של דוד בן גוריון התמלאו, ואולי מעל למצופה אפילו במונחים של ‘ההיסטוריה היהודית’ –

האם היה ‘הזקן’ תומך בתכנית ‘המאה’, ורואה בה ‘הזדמנות היסטורית’?