קבלת האחר, השונה?

‘אוהבי אדם וליברלים רדיקלים’ אוהבים לבחון את המוסר האנושי ב’קבלת האחר, השונה’, אבל מי הוא האחר, השונה?

אלה שדוגלים במיניות חופשית, ובזוגיות לפי נטייה או לפי העדפה, אינם שונים כל כך אלה מאלה, בין אם הם LHTB או ‘זכר ונקבה’; אלה ואלה מאמינים בחופש.  

השונים הם ‘הדתיים, החרדים’, המאמינים ב”לא תנאף”, שהמיניות כפופה אצלם להמשכיות החיים בשרשרת דורות, ולציוויים הנובעים מחיי הדורות.

האם ‘אוהבי אדם וליברלים רדיקלים’ מוכנים לקבל את ‘הדתי’ לגווניו?

כן בהחלט, בתנאי שהוא ‘דתי-ליברל’, שמוכן לקבל ‘באהבה’ את LHTB; אם הוא אמר פעם משהו לא יפה על בעלי נטיות מיניות שונות, הרי הוא ‘גזען, חשוך, שונא אדם’, שעדיין חי ‘במערות’ או ‘בימי הביניים’!

מי שנאבק על זכותם של גברים להפרות צאצאים של ‘אבא-אבא’, האם אי פעם חשב על זכותו של ילד, שתהיה לו גם ‘אמא’? האם מוסכם על ‘אוהבי אדם’, שלילד שעוד לא נולד אין זכויות יסוד?

גם רבים מ’הדתיים, החרדים, אוהבי אדם’ במידה כל כך עמוקה, שהם חיים ומתחברים בעיקר עם הדומים להם, ביישובים ובשכונות, בישיבות ובחצרות החסידים, ולפעמים גם מקבלים בשמחה ובאהבה ‘בעלי תשובה’ השונים מהם ברקע גידולם; לעיתים אפילו מארחים לסעודת שבת מי שמשאירים את הרכב רחוק, אחרי שהציעו כמובן אירוח מלא לכל השבת, כי ‘אצלנו באמת אוהבים לארח’.

---

אני למשל, אוהב באמת ובתמים כל אדם שנברא ‘בצלם א-לוהים’ – בתנאי, שהוא לא שונא אותי!! כך יכול אני לשאת על גבי את ‘משא האהבה’ בלי לקרוס תחתיו.

כמובן, אינני יכול לשכוח את ‘דת האהבה’ הנוצרית, ששנאה יהודים באופן רשמי ובלהט דתי, ורבים ממאמיניה גם רדפו אותנו ב’דם המצות’, ופיהם מלא ‘רוממות של אהבה’ לכל הנברא בצלם-צלב דתם.

ככל שהעמקנו לחזור לארץ אבותינו, מתעמקת גם ‘האהבה’ אלינו מכל מאמיני ‘דת החרב’, שאף הם אוהבים בעיקר ‘איש את אחיו’, בתנאי שהוא לא סוני/שיעי, ולא מאיים על ה’חליף’ שלהם.  

פשוט יחסית לאהוב את בני עמך ב’אחדות לאומית’, וללחום כתף אל כתף מול אויב, שונא ומאיים – אבל מה אם היריב הפוליטי נתמך על ידי נבחרים דמוקרטיים, שמעודדים את האויב ומצפים להצלחתו נגדנו?

‘המבחן המוסרי העליון’ עובר פעמים רבות מאדם לאדמה; לפעמים, מה שנקרא פעם ‘גאולת אדמה’ בקניין כסף מלא, כדי להחזיר לעם ישראל מעט מנחלת אבותיו בארץ ישראל, נקרא היום (בפי חלק מצאצאי ‘הגואלים’), ‘גזענות חשוכה’ כלפי הערבים-הילידים; אבל כדי להשיג ‘שלום’ עם השכנים, מותר ואף רצוי להחריב כמה אלפי בתים, לעקור את תושביהם, ולהרוס את מפעל חייהם, בתנאי שקוראים להם ‘מתנחלים’, אלה ‘הקיצונים’ הידועים, שאיבדו ב’פשעי ההתנחלות’ את ‘זכויות האדם’ שלהם –

תארו לכם, שבשם ערך השוויון ולמען גבולות שיפרידו באמת בין העמים, היו מחריבים כפר פלסטיני מול כל יישוב יהודי שנעקר ממקומו – למען ‘השלום’!!

או להפך? אם יכולה ‘מדינה יהודית’ להכיל כ-20 אחוז פלסטינים, אולי תוכל גם ‘מדינה פלסטינית’ להכיל כ-20 אחוז יהודים? וכאשר תשאלו, הלוא יהודים אלה יחיו בסכנה מתמדת, ומי ישמור עליהם? אשיב לכם – ‘השלום’!?  

באמת, איך יכולים ‘ליברלים רדיקלים ואוהבי אדם’ לתמוך ב’מדינה פלסטינית’, שלא יישאר בה חלילה שום יהודי, ובה בעת, להתנגד בחריפות ל’חוק הלאום’ של ‘מדינת ישראל היהודית’? 

בקיצור, אולי נעבור לשפה של כבוד ושיח ל’שלום בתוכנו’, במקום סיסמאות שקר על ‘אהבת אדם’ ו’קבלת האחר, השונה’, שרק מכסות על העברת השנאה ל’שונים אחרים’?  

שלום מתחיל בבית.