קץ לפחד ולשנאת אחים

נכתב בצהרי יום הצום, בתשעה באב התש”ף

מפגין איש ‘שמאל’, את מי אתה שונא קצת פחות – את ביבי וחבר עוזריו, או את הטרור הפלסטיני?

איש ‘ימין’, את מי אתה שונא קצת פחות – את ‘השמאלנים’, או את הטרור הפלסטיני?

איש ‘חרדי’, את מי אתה שונא קצת פחות – את ‘החילונים’ הרדיקליים, או האסלאם הרדיקלי?

איש ‘חילוני’, את מי אתה שונא קצת פחות – את ‘החרדים’, או את האסלאם רדיקלי?

כל שנאה מתחילה בפחד!

כדי להקטין את הפחד ואת השנאה בתוכנו צריך לעשות רק דבר אחד – להיפגש ולדבר!

למרבה הצער, אי אפשר להיפגש בכנסת, כי היא כעת מעוז הפחד והשנאה יחד עם רחוב בלפור בירושלים והכיכר בתל-אביב, ולכן צריך לכנס ועידת שלום יהודית-ישראלית, חופשית מפחד ועצמאית מפוליטיקה נמוכה.

חשוב מאד לומר באוזני האלימים שפגעו במפגיני ‘שמאל’, ומפגינים אלימים אחרים –

בנוסף לפשע האלימות המסוכן לכולנו, אתם משרתים בתקשורת ובציבור את המטרות של מתנגדיכם ומחזקים אותן, ממש כפי ש’מתנחלים’ שפעלו באלימות כמחתרת יהודית פגעו קודם כל בהתיישבות היהודית.

חשוב מאד לומר באוזני המפגינים מול ביתו של יועץ משפטי לממשלה, וכעת מול ביתו של ראש הממשלה –

אתם מחזקים מאד את החשש העמוק של המוני מצביעים שהכניסו לכנסת כ-30 ח”כים, שעצם המשפט נגד ראש הממשלה הוא מהלך אידיאולוגי-פוליטי! דווקא מבחינה מוסרית, אי אפשר להיאבק נגד ראש ממשלה ברחובות, ובו זמנית בבית המשפט – אם המאבק מתנהל ברחובות, הוא יוכרע בבחירות נוספות – ואם הוא דיון משפטי, הוא חייב להתנקות מלחץ ציבורי.

ועוד דבר חשוב מאד –

אין חולק על זכות המחאה, אבל היא לא כוללת בשום אופן חסימת רחובות!

ברחובות נוסעים כ-ו-ל-ם, גם אלה שכועסים עליכם מאד, ואין לשום קבוצה זכות לפגוע בחופש התנועה (ועוד בשביל לקבל כותרות בתקשורת) – דווקא מבחינה מוסרית, חסימת רחובות פוגעת במטרות שלכם, ובזכות המחאה.

למשטרת ישראל חשוב מאד לומר –

חובתכם לשמור על הסדר הציבורי ועל כבישים פתוחים אינה מוטלת בספק, אבל פיזור המפגינים בכוח פוגע קודם כל במשטרת ישראל וביעדיה החשובים כל כך –

במקום לפזר בכוח, תודיעו בכריזה, שכל מי שמארגן חסימת כביש וכל מי שחוסם בפועל עוברים עבירה פלילית, ואתם יודעים שמות ופרצופים, ולכן המארגנים והחוסמים צפויים לקנס כספי ניכר לפי אורך הזמן שחסמו, והמעצרים יתבצעו בימים הבאים –

אחרי כמה קנסות כבדים, ייפסקו חסימות הכבישים – זה הרבה יותר יעיל וגם מוסרי מההסתבכות ב’אלימות משטרתית’.

גם פגיעה בערכים וברגשות דתיים ולאומיים חורגת מגבול המחאה – אין זכות מוסרית לעירום על דגל ישראל, ולא לפגיעת השחתה בספרי קודש או בבתי תפילה (גם של נכרים), וגם לא ללעג תקשורתי, בדיוק כמו שאסור לבוז וללעוג לבני אדם באשר הם ולהשקפות עולמם המותרות –

כל אלה צריכים להסתיים בהליך משפטי מהיר של קנסות כבדים, וזה יעיל יותר מכל אמצעי כוחני.

ושוב – נחוצה מאד כעת ועידת שלום יהודית-ישראלית מכל החוגים והקבוצות –

מי מוכן להתנדב ולארגן אותה??