יאיר לפיד כמו בני גנץ כמו נפתלי בנט, רוצים מאד בהידברות ובשותפות פוליטית עם החרדים, ואם החרדים יסכימו לכך, ב-16 אצבעות חבריהם הם יכולים להקים ממשלה עם רוב יהודי, וגם למנוע את משרד האוצר מאביגדור ליברמן; אבל אם החרדים ימשיכו לדבוק בנתניהו מבלי לחשוב בראש פתוח, דווקא אז הם עלולים לקבל את ליברמן במשרד האוצר
עלייה לרגל בנחמות ירושלים
עם תום אבלות השבעה
על 45 מתי מירון ז”ל,
שמותם הנורא זעזע כל אדם עם רגישות אנושית,
ואחווה יהודית כלשהי;
כולנו מתפללים ומייחלים,
שה’ ינחם את בני משפחותיהם
בנחמות ירושלים.
ההלל על שחרור ירושלים, על ידי הרב יואל בן נון, ממשחררי הר הבית, מיזם תפילה באהבה
ההלל על שחרור ירושלים, על ידי הרב יואל בן נון, ממשחררי הר הבית, מיזם תפילה באהבה
שיעור ילדי רצים למשנה לקראת יום ירושלים
שיעור ילדי רצים למשנה לקראת יום ירושלים – הרב רימון מארח את הרב יואל בן נון – סיפורו של צנחן
ימי ספירת העומר – שמחה או חרדה?
ימי ספירת העומר בטבעם החקלאי הם ימי שמחה וחרדה גם יחד, וכפי שנֹגה הראובני היה אומר: חקלאים קדומים בארץ ישראל היו סופרים ימים אלו גם בלי שום מיווי, בציפיה עם חרדה – “עבדו את ה’ ביראה, וגילו ברעדה” (תהילים ב’, יא).
ימי ספירת העומר – אבלות או זיכרון?
כיוון שמנהגי האבלות לא נזכרו כלל בתלמוד, לכן ברור שאין לאבלות זו תוקף הלכתי כמו צומות החורבן. בימינו, כאשר זכינו לחידוש הריבונות היהודית עם צה”ל ב”מדינתם של רבי עקיבא ובר כוכבא, שקמה מחדש 1813 שנה אחרי שחרבה בביתר” (כדברי דוד בן גוריון דלעיל), עיקר העיקרים הוא הזיכרון ולא האבלות!
בימינו, כאשר זכינו לחידוש הריבונות היהודית עם צה”ל ב”מדינתם של רבי עקיבא ובר כוכבא, שקמה מחדש 1813 שנה אחרי שחרבה בביתר” (כדברי דוד בן גוריון דלעיל), עיקר העיקרים הוא הזיכרון ולא האבלות!
ימי הספירה – חרדה או שמחה
מתוך סדרך ההרצאות בית מדרש ירושלמי של מרכז חיבה הרצאה של הרב יואל בן נון “ימי הספירה – חרדה או שמחה?” ההרצאה התקיימה דרך הזום בתאריך ט”ו אייר 27/4/21
הלאה, המנדט! כך היכה חיל האוויר הצעיר במטוסי בריטניה
הלאה, המנדט! כך היכה חיל האוויר הצעיר במטוסי בריטניה
הודיה לימי תקומת ישראל
עיקר העיקרים הוא להודות לה’ על כל הטוב, ועל הניסים הגדולים שמלווים את תקומת ישראל כבר יותר מ-180 שנה (מאז שנת הת”ר; 1840 למניינם)
לא בחירה ישירה
כל מי שטוען, שנתניהו פועל לטובת עצמו, טועה מאד, כי במהלכיו האחרונים הוא בעיקר פוגע בעצמו, בכבודו, בהישגיו, וגם בסיכוי שלו לזכות במשפט.