רק דבר אחד מוציא אותי כליל ממנוחתי, והוא הגיוס של ראשי מדינות זרות לתמיכה במחאה בשאלות הזהות והמהות של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית – מה הסבירו לנשיא האמריקני כאשר נרתם גם הוא ללחץ על ראש ממשלת ישראל, יחד עם השגריר האמריקני לשעבר, כדי שמדינת ישראל “לא תרד (חלילה) מן הפסים”?
ניגוד עניינים
בנימין נתניהו נמצא ב’ניגוד עניינים’ בין אחריותו למדינת ישראל המאוימת מבפנים וגם מבחוץ, לבין המשפט נגדו, שהוכן מתחילת הדרך במטרה אחת: להרחיקו מהגה המדינה ב’עסקת טיעון’ – רוני אלשיך הודה בכך במפורש, אבל זה היה ברור לאורך כל הדרך.
“זאת לא אותה המדינה שעליה נלחמנו”?
מדינת ישראל תתאושש ותתגבר בע”ה על כל ניסיונות ההשתלטות של אריסטוקרטים שמעולם לא נבחרו על ידי העם – יבוא יום שבו גם בית משפט חוקתי ייבחר על ידי העם, והוועדה למינוי שופטים בכנסת רק תקבע מי ראוי להיבחר!
לא בחירה ישירה
כל מי שטוען, שנתניהו פועל לטובת עצמו, טועה מאד, כי במהלכיו האחרונים הוא בעיקר פוגע בעצמו, בכבודו, בהישגיו, וגם בסיכוי שלו לזכות במשפט.
אל תתנו ‘לשתות’ קולות
אחד היתרונות הגדולים של ההצבעה הדמוקרטית, השוויונית והחופשית גם יחד, הוא הפרגוד, שמאחוריו כל אזרח חופשי בהצבעתו, ואי אפשר להכתיב לו פתק הצבעה – לכן, אינני אומר ואינני ממליץ לשום אדם מה להצביע – רק אל תתנו ‘לשתות’ אתכם!
קו התהום
יש קוד ידוע במדינות דמוקרטיות, שעל פיו מכבדים את ההכרעות בקלפיות, במוסדות הנבחרים, ובמערכות המשפט, גם אם יש ‘בטן מלאה’ נגד הכרעה כזאת או אחרת.
בבחירות יש רק מפסידים
זוכה בבחירות מי שהמתחרה מולו מפסיד – אילו היו הזוכים מקבלים את הפסד המתחרה כהזדמנות (נוספת?!) עבורם להוכיח את עצמם, היה האוויר צלול יותר והכל היה נראה ונשמע טוב יותר.
ברכה וכאב
ברוך השם, קמה ממשלה מייצגת של רוב עם ישראל, בלי ‘משת”פ עם ‘המשותפת’, ובלי גלי השנאה שאינם בונים שום עתיד לישראל ביתנו – כל זה בזכותם של בני גנץ, יועז הנדל וצבי האוזר, הראויים להערכה רבה!