כתלמיד הרצי”ה, אני חש כאב עמוק על ממשלה בישראל, שנשענת על קולות הרע”מ שנשמעים כמו שני הפכים, בערבית ובעברית – זהו פגם חמור בממשלת המדינה היהודית ותקדים היסטורי מסוכן – אבל אני חש בכל כולי את הפסוק המפורסם ההוא: “מאת ה’ היתה זאת – היא נפלָאת בעינינו”
חוסר אמון עמוק
רק חוסר אמון עמוק מונע הקמתה של ממשלה לאומית, שיש לה רוב ברור בעם ובכנסת; בימים האחרונים מתברר שוב ושוב, שחברי כנסת מסיעת ‘תקוה חדשה’ בראשותו של גדעון סער, פשוט אינם מאמינים לשום הבטחה או התחייבות מצידו של בנימין נתניהו, ולא חשוב מי השליח – הם אומרים בגלוי, שנתניהו הפר כל הבטחה וכל התחייבות – אפילו כשהתחייב בחקיקה לפנות את מקומו לבני גנץ, הוא גרר את מדינת ישראל לבחירות נוספות כדי לחמוק מן ההתחייבות הזאת.
אהבה ושנאה – מבחן פשוט
האם קרה לנו נס? בראש חודש ניסן, ברגע האחרון ממש, הסכים בני גנץ להציע את עצמו ליו”ר הכנסת כדי להשאיר דלת פתוחה לאחדות בעם ישראל היושב בציון, ולעצור את החיבור המסוכן עם אויבים מוצהרים של הזהות היהודית במדינת ישראל