חז”ל קוראים לאחד בתשרי ‘ראש השנה’. ברם, כינוי זה אינו נזכר בתורה, וגם לא בתפילה, ופסוקים אחדים בתורה סותרים בבירור את האפשרות להתייחס ליום זה כאילו נסתיימה השנה הקודמת, שכן בכמה פסוקים בתורה נאמר במפורש שהשנה מסתיימת בחג הסוכות
שמחת האסיף או דין על המים?
אין שמחת אסיף של יבולי השנה שעברה, בלי דאגה ותפילה למים של השנה הקרובה, וחז”ל הבינו היטב את משמעות צמחי המים דווקא בתוך חגיגת האסיף
חג האסיף וחג הסוכות
השנה (תשרי התשפ”ב), חל צימוד לא שכיח כאשר בליל החג, עם ירח ומלא, יחול גם יום השוויון בין שעות האור והחושך; יום השוויון היה צריך להיות ראש השנה לפי הלוח השמשי הטבעי, לפני השיבושים המכוונים (הרומיים, אליליים והנוצריים), שדחקו אותו לפינת 21.9; בדרך כלל, יום השוויון השמשי סמוך לראש חודש תשרי בלוח הירחי, וזהו ייחודו הכפול של חודש ראשית השנה (שהוא גם אחרית השנה הקודמת (כפי שכתבתי במאמר על ‘ראש או ראשית השנה’); השנה במיוחד, חל יום השוויון יחד עם יום החג הכפול שלנו, חג האסיף החקלאי יחד עם חג הסוכות ההיסטורי, “זכר ליציאת מצרים”.
הלוח הכפול הוא השורש של כפל החגים בתורה – טבע ונס נפגשים בלוח החגים!
מו”ר הרצי”ה קוק זצ”ל: מהו ‘כלל ישראל’
בדיגוד לאתרוגים, שיש בהם טעם ויש בהם ריח, יש בהם תורה, ויש בהם מצוות…”, הערָבות נטולות הטעם והריח, אך בלעדיהן אין מצוות נטילה, ולא יועילו אלפי אתרוגים.