מותם של תלמידי רבי עקיבא מתואר בגמרא כמגפה, אך מגפות כאלה אופייניות מאוד למלחמות קשות, ולמצור, וברור שהמגפה והמלחמה חד הם. לפיכך ברורים מאוד דברי הגמרא על ‘תלמידי רבי עקיבא’, הם הם לוחמי בן כוזיבא, שמתו “בפרק אחד” עוד בחייו, “מפסח ועד עצרת”, בימי ספירת העומר.
ימי ספירת העומר – אבלות או זיכרון?
כיוון שמנהגי האבלות לא נזכרו כלל בתלמוד, לכן ברור שאין לאבלות זו תוקף הלכתי כמו צומות החורבן. בימינו, כאשר זכינו לחידוש הריבונות היהודית עם צה”ל ב”מדינתם של רבי עקיבא ובר כוכבא, שקמה מחדש 1813 שנה אחרי שחרבה בביתר” (כדברי דוד בן גוריון דלעיל), עיקר העיקרים הוא הזיכרון ולא האבלות!
בימינו, כאשר זכינו לחידוש הריבונות היהודית עם צה”ל ב”מדינתם של רבי עקיבא ובר כוכבא, שקמה מחדש 1813 שנה אחרי שחרבה בביתר” (כדברי דוד בן גוריון דלעיל), עיקר העיקרים הוא הזיכרון ולא האבלות!