במלחמה השמינית: חובתנו – להתעלות!

המלחמה השמינית של מדינת ישראל על קיומה פרצה בהפתעה קשה ביום שמיני עצרת, החג האחרון בחגי ראשית השנה:  

מלחמת השחרור והעצמאות – מלחמת קָדֵש בסיני – מלחמת ששת הימים – מלחמת יום הכיפורים – מלחמת לבנון הראשונה – מלחמת ‘ראש השנה’ (המכונה לצערי בשם של האויב, ‘האינתיפאדה השנייה’, והיא פרצה בא’ בתשרי התשס”א) – מלחמת לבנון השנייה – מלחמת ‘השמיני’, מול איראן ושליחיה, שנפתחה בגבול עזה.   

בין המלחמות הגדולות היו אלפי התקפות טרור והתשה ומבצעי מגן בשמות שונים, ורק שנים מעטות של שקט. לכן אפשר לראות את כל המלחמות האלה כמלחמת קיום ארוכה אחת על עצמאותה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי.

די מפתיע לגלות שלוש מלחמות שפרצו בהתקפות אויב מתוכננות דווקא בשלושת חגי תשרי – ראש השנה – יום הכיפורים – שמיני עצרת!  

בתוך המלחמה השמינית, חובתנו העליונה היא להתעלות! 

להתעלות מעל לזעזוע – להתעלות מעל הכאב – להתעלות מעל הכעס – להתעלות מעל לפחדים ולשנאות – להתעלות מעל לחשבונות הפוליטיים והאישיים – להתעלות מעל להרגלי החשיבה המקובעים –

צה”ל מתארגן במאמץ כביר כדי להתרומם מקריסת המערכות בדרום בהפתעה העזה.

החברה הישראלית מתאמצת להתרומם מהשסע הפנימי הנורא.  

הלוחמים בסדיר ובמילואים תמיד היו חדורים רגשי התעלות עד כדי סיכון חיים, ושוב אנו נחשפים לסיפורי גבורה מעוררי השראה – רשימות הנופלים מחזקות שוב ושוב את תודעת האחדות בתוכנו, כשרואים שהם באים מכל ‘השבטים’ הציוניים שבחברה הישראלית. רוח ההתגייסות וההתנדבות לכל סיוע נדרש מרשימה עד מאד.

בהנהגה הפוליטית התעלה ‘המחנה הממלכתי’ ובני גנץ בראשו ממשבר האמון עם בנימין נתניהו, אחרי הפרת ההסכם של ממשלת החליפים, ויחד איתו התעלה גם ראש הממשלה מחרדה אחת מני רבות.

כולנו צריכים להתעלות כעת –

לגַבּוֹת את ממשלת החירום ולדחות את כל החשבונות, לחזק את מערכת הביטחון למרות הכשלים החמורים, לעודד את ההנהגה לקבל הכרעות אסטרטגיות הכרחיות למרות המחירים הקשים, ולגנוז את כל יצרי הפילוג.  

התעלות היא תנאי הכרחי לניצחון שיאפשר את הסרת האיום הצבאי מצפון ומדרום, כפתח לשינוי רדיקלי ולהסכמים יציבים – כמו אזרחות מצרית לתושבי עזה ויישוב הפליטים בצפון סיני (הצעה שהעלה נשיא מצרים בעצמו לפני זמן לא רב), יחד עם ‘הגירה הומניטרית’.

זה לא יקרה בזמן קצר!

הסופר עמוס עוז ז”ל סיפר לי בזמנו, בביקורו בעפרה, איך נדהם לגלות על שולחנו של דוד בן גוריון בקריה בתל-אביב את הפסוק המכונן מספר שמות (כ”ג, ל-לא):

“מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תִפרֶה ונָחַלתָ את הארץ;

וְשַתִּי את גְבֻלךָ מים סוף ועד ים פלשתים, וממדבר עד הנהר …”.

 

“ה’ עֹז לעמו יִתֵן” – ומתוך כך – “ה’ יברך את עמו בשלום”.