הצעות לפיוס ולהסכמה רחבה

חשוב מאד לקרוא לשר המשפטים ולתומכיו בממשלה ובכנסת להפריד בבירור בין סמכויות בג”ץ מול חוקי כנסת והחלטות ממשלה בענייני ביטחון, שחייבות לחזור לאיזון דמוקרטי סביר, לבין סמכויות בג”ץ בהגנה על אזרחים, על זכויות אדם ועל כבוד אדם וחירותו, שחייבות להישאר במלואן – גם בהגנת נשים מול דיינים, וגם בהגנת אנשים מול רשויות.

מצד שני, חשוב מאד לקרוא לנאבקים נגד כל שינוי בסמכויות בג”ץ לעשות בעצמם את אותה הפרדה, ולא להיאבק בעד בג”ץ כסמכות של שיקול דעת עליון מעל לכנסת ולממשלה, בשם החרדה לזכויות אדם, כבודו וחירותו.

הפרדה נכונה משני הצדדים גם תמנע לחלוטין את הדאגה ואת החששות למעמדה של מדינת ישראל בעולם, בדירוג האשראי, ובהשפעות על הכלכלה הישראלית ומעמדה בעולם. במיוחד צריך להבהיר לחברות היי-טק ולגורמים כלכליים ומקצועיים, שעצם ההתגייסות שלהם למאבק נגד ממשלה נבחרת יוצר הד בעולם ומגביר דאגות וחששות – אם ייפגע חלילה מעמדנו בדירוג האשראי העולמי, זה יושפע מההתגייסות הזאת נגד הממשלה, לא פחות ממה שיושפע מהחלטות הממשלה והכנסת.

כל מי שתופס כותרת של אזהרה מפני פגיעה במעמדה הכלכלי של מדינת ישראל בעולם – הוא בעצמו משתתף בגל שעלול לגרום לפגיעה כזאת!

מנגד, חשוב מאד גם לשקול הצעות חלופיות לאיזון בין הרשויות כמו ההצעה שלי להקמת בית משפט חוקתי, בנפרד מבית המשפט העליון: 

הקמת בית משפט גבוה לנושאים חוקתיים

הצעה חלופית

בית המשפט העליון עמוס ביותר ובקושי מתמודד עם העומס המוטל עליו – זו עובדה, וגם בעיה שדורשת פתרון!

רק אחוז קטן מאד מכלל התיקים שלפניו נוגע לנושאים חוקתיים וציבוריים המעסיקים את התקשורת, ודווקא בנושאים אלו סוערת המחלוקת המשפטית והציבורית.

במקום לריב – ראוי להקים בית משפט גבוה מיוחד לנושאים חוקתיים, ולהוציא אותם מבית המשפט העליון שיישאר בצורתו הנוכחית, ויעסוק בהמוני הערעורים ודומיהם, ובהגנה על זכויות, כבוד וחירות של בני אדם מול רשויות.

בית משפט גבוה לנושאים חוקתיים קיים במדינות מתוקנות רבות, במיוחד כאשר יש חוקה, וטוב וראוי להקימו גם בישראל במתכונת ייחודית –

דרך בחירה חדשה ומאוזנת בין הרשויות (כמוצע כעת, אבל בלי לשנות כלום בבחירת השופטים לבתי המשפט הקיימים) –

לפי המסורת היהודית, ראוי לבחור 23 שופטים ואנשי ציבור בתחומי חוקה ובתחומי חוץ וביטחון, תורה ומדינה, וכדומה –

ייבחר מראש גם הנשיא או הנשיאה בדרך הבחירה החדשה – ולא תפעל שם שיטת ה’סיניוריטי’ –

בכל נושא בעל חשיבות ציבורית וחוקתית ידון בית המשפט כולו בהרכבו המלא, 23 חברים!

הכנסת לא תוכל להתגבר על פסקי בית המשפט החוקתי אלא ברוב מיוחס של 80 ח”כים, אבל תוכל לדרוש דיונים נוספים.

והעיקר: ייקבע בחוק במפורש, שבית המשפט העליון לא יוכל לחלוק על הכרעות בית המשפט החוקתי, וגם לא יהיה מוסמך לפרש אותן בפירושים מצמצמים או ‘סבירים’, ורק יוכל לבקש מבית המשפט החוקתי דיון נוסף בעקבות עתירות ושאלות שיעלו אחרי ההכרעה הקודמת. בכל מקרה של מחלוקת, ייקבע מראש בחוק, שבית המשפט החוקתי יכריע, והכרעתו היא שתקבע את הפרשנות המוסמכת בכל הדרגים.

כך ייעלמו כל הטענות כאילו הפוליטיקאים מנסים להשתלט באופן אבסולוטי. 

בדרך עוקפת זו, יושגו המטרות החשובות של איזון הרשויות המשפטיות בלי הריב המסוכן והמכוער על המערכת הקיימת, שתחזור לעסוק בעומס הכבד של ערעורים ובג”צים רגילים נגד מוסדות, חברות וגורמים בשלטון המקומי, שאינם נוגעים לנושאים חוקתיים וציבוריים.

 

נשיא המדינה יצחק הרצוג כבר קרא לפיוס ולהסכמה רחבה, ולכן אני מפנה קריאה זו אליו.