השואה – חורבן הגלות

נכד של סבא יואל וסבתא אסתר פישר, שנרצחו בגטו רוהאטין במזרח גליציה,

כ-3 שנים לפני שנולדתי בחיפה.

החורבן השלישי שפקד את עם ישראל הוא חורבן הגלות בשואה עם כל הקהילות, בתי הכנסת ומרכזי לימוד התורה – שני החורבנות הראשונים היו בארץ, והשלישי בגולה.

שום עם אחר לא שרד בגלויות!

רק העם היהודי מצא שוב ושוב דרכי הישרדות יוצאי דופן, ועבר מגלות לגלות – אפילו נגד דברי הנביא (ירמיהו כ”ז, כב): “בבלה יוּבָאוּ ושמה יהיו עד יום פֹּקדי אֹתם, נאֻם ה'”, ונגד הגמרא (כתובות קיא א) וההלכה שנפסקה (רמב”ם הלכות מלכים פרק ה’, יב), ש”אסור לצאת מבבל לשאר ארצות”! אפילו נגד הנבואה, הגמרא וההלכה התחכמו היהודים ובנו שוב ושוב גלויות חדשות בכל העולם, לקיים עד תומה את הקללה שבתורה (דברים כ”ח, סד-סו): “והפיצך ה’ בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ, ועבדת שם אלהים אחרים …; ובגוים ההם לא תרגיע, ולא יהיה מנוח לכף רגלך …; … ופחדת לילה ויומם, ולא תאמין בחייך”!

כל מסעי הצלב והגירושים של יהודים מארצות אירופה – מאנגליה (1290), מארצות מרכז אירופה (מהמאה ה-13 עד המאה ה-17), מצרפת (בעיקר ב-1306), מספרד ופורטוגל (1391 >  1492 > 1497), ומערים רבות בגרמניה (בעיקר במאה ה-15), כל מעשי השמד הכפוי והלא כפוי, וכל הפרעות ונחלי הדם, לא עצרו את הדבקות בהישרדות הגלות היהודית בכל הארצות – כל זה עד שקם ‘המן’ הנאצי, מחק שתי מילים במגילת הגלות (אסתר ג’, יג), וביצע בטירוף דייקני את כל היתר: “להשמיד, להרֹג ולאַבֵּד את כל היהודים מִנַער ועד זקן, טף ונשים … ושללם לבוז” – ולא ביום אחד אלא בתוכנית שטנית-מסודרת לאורך שנים!

אז חרבה הגלות לעולמים, ולא תקום עוד!

מה שנותר ליהודים בחו”ל הוא רק ‘תפוצה/תפוצות’ (‘דיאספורה’), כפי שמנהיגים יהודיים אומרים בעצמם.

מהם ההבדלים העיקריים בין גלות לבין תפוצה?

בגלויות בנו המוני יהודים חיים יהודיים בתוך עמים ותרבויות נכר, תמיד שונים מכל סביבתם (“ודתיהם שֹנות מכל עם”; אסתר ג’, ח), עם תרבות ארמית-יהודית, וערבית-יהודית, מלדינו ועד יידיש, כבני חסות תחת “דתי המלך” השונים (מאחשורוש עד תנאי עומר וכתבי הפריווילגיות), וכל זה תחת שליטי החסד – וכידוע, נרדפים, מושפלים, מגורשים ומושמדים בתקופות הגזרות והרשע.

בתפוצות חיים המוני יהודים כאזרחים שווים בפני החוקים, דוברים שפות המדינות, משולבים לחלוטין בתרבות, בחוק ובפוליטיקה, וחלק גדול מהם אפילו לא חברים בקהילות יהודיות לזרמיהן. הגלות היהודית החלה להתערער עם האמנציפציה, וחרבה בשואה.

בגלויות חיו יהודים בארצות השונות בכל רובדי היישוב, בערים, בעיירות ובכפרים, ודווקא בכפרים ובעיירות הטיבו לשמור על ייחודם, כי בערים תמיד הייתה התבוללות.

בתפוצות חיים יהודים (ומתבוללים) בערים גדולות ובינוניות, ואין עוד יהודים בכפרים ובעיירות – רק בישראל!!

בחורבן השואה נמחקו ונרצחו יהודי הכפרים והעיירות באירופה, ממזרח אירופה עד מרחבי הונגריה, וההשמדה נעצרה בשערי בודפשט!!

אחרי השואה נותרו יהודים בערים גדולות! 

עם תקומת המדינה עלו אליה המוני יהודים מבבל עד צפון אפריקה, ומתימן עד אתיופיה, והמוני יהודים ממרחבי רוסיה וארצות הקווקז עם שארית הפליטה מאירופה – בכל רחבי העולם לא נותרה עוד גלות יהודית שיושבת ב’ארץ’, בכפרים ובעיירות קטנות!

הגלות היהודית חרבה ואיננה! רק בישראל חזר עם ישראל והתיישב בארץ אבותיו, והקים מחדש כפרים ומושבות וערים קטנות וגדולות.

ביום הזיכרון לשואה, ובכל השנה כולה, חובתנו לזכור ולהבין את המפנה ההיסטורי – מגלות לגאולה – דיינו אם נזכור, שכל חללי צה”ל ומערכות הביטחון בכל מערכות ישראל לא מגיעים למספרי המושמדים ב-3 ימים בכבשני המוות בשיא ההשמדה, כ-10000 יהודים ביום! זהו קנה המידה ההיסטורי במעבר של שבוע מיום הזיכרון לחורבן הגלות בשואה, לבין יום הזיכרון לחללי צה”ל ומערכות הביטחון בתקומת ישראל.