חיבוק וירטואלי

האם נכדה ונכד יודעות/ים לקבל ולהרגיש חיבוק וירטואלי? בטלפון לקראת שבת וחג?

כבר זמן רב אני שואל שאלה זו בשיחות הטלפון החמות בימי ששי אחה”צ, לפני ולקראת כניסת השבת, וכמעט כולן/ם עונות/ים לי – כן, סבא, אני מרגיש/ה, תודה, קבל בחזרה.

עכשיו צריכים להתרגל גם אלה שעוד לא הפנימו את העולם הווירטואלי ביבשת דיגיטליה, שנחתה עלינו מן החלל הטכנולוגי בדור האחרון.

על זה חשבתי הבוקר כששמעתי את שר הביטחון נפתלי בנט מזהיר כמו קצין בסיירת, מפני כל קרבה פיזית בין סבא וסבתא לבין נכדות ונכדים, שכל קרבה כזאת היא כעת כמו ‘פצצה מתקתקת’.

היי נפתלי, אפשר להעביר את אותו המסר גם בחיבוק וירטואלי!  

בדיוק כך גם בחתונות – ניסיתי זאת השבוע עם חתן חמוד מבני גיסי וגיסתי, וזה עבד יפה מאד – את החיבוק שלנו לכלה/אשתו הבטיח החתן החמוד לתת בגוף, ממש חזק, ועם נשיקה. את תמונות החופה ואת ההקלטות קיבלנו בנייד (של אשתי).

היי סבבא והיי סבבתא – קחו חיבוק חזק וחם – בטלפון!

  

ליל הסדר

מיד עלתה השאלה החמורה של תכנית האירוח לליל הסדר –

ותיכף ומיד צף במוחי גם חלומי הישן-נושן לפסח, חלום שלא הצלחתי לממש אף פעם;  

פסח של התורה לא מתחיל בערב, בליל 15 בניסן, כשמתחיל זמן אכילת מצה –

פסח שבתורה באמת מתחיל בדיוק בצהרי יום 14 בניסן!!!

“בין הערבים” בלשון התורה, ‘אחרי הצהרים’ בלשוננו!

פסח שבתורה גם לא מסתיים בתחילת הערב, וליל הסדר הוא באמת לילה של שני חגים – פסח וחג המצות, לפחות עד חצות הלילה, ואולי גם עד חצי היום – פסח הוא חג הנס וההצלה במצרים, וחג המצות (7 ימים) הוא חג היציאה ממצרים – כבר חז”ל קראו לזה ‘פסחים’, אבל בלשון התורה הם ממש שני חגים.

כבר שנים רבות אני מנסה לשכנע במשפחה שלי, שפסח מתחיל בצהרים, באמצע היום, בזמן ההקרבה של קרבן הפסח בימי קדם –

והנה זה הגיע!

“המשחית” הבלתי נראה יצא לנגוף בכל העולם מאז חנוכה, ולקראת פסח גוברת נוכחותו גם בארצנו; כידוע בתורה, “המשחית” אינו יודע להבחין בין מצרי ליהודי, ולכן היה הכרח לסמן את הבתים הסגורים בדם “על המשקוף ועל שתי המזוזֹת… על הפתח” (שמות י”ב, ז, כב-כג), כדי שייראה הבית כאילו כבר הוכה, “ולא יתן המשחית לבֹא אל בתיכם לנגֹף”.

לפיכך, נתכנס כולנו בבתים הסגורים בדומה ל’פסח מצרים’ כבר בשעות אחרי הצהרים – ננהל שירת חג משותפת עם כל הנכדות והנכדים דרך המכשירים ב’זוּם’, נשאל שאלות וחידות ונעניק פרסים – לא על גניבת ‘אפיקומן’ חלילה – אלא על פתרון כתבי חידה (שאני מחבר זה שנים רבות לקראת כל פסח), וכל בני המשפחות יוכלו להשתתף בלי לנסוע בדרכים שעות –

ואז, “בלילה הזה”, רק את המצות נאכל בלילה לבדנו, כמו במצרים, ועם ההגדה נצפה להתגלות יד ה’ לישועתנו, ולישועת העולם כולו.