פסח מול נגיף

ב”ה

אם היה מישהו אומר לפני שנה, שבשנה הבאה לא נשב על המרפסת ולא נספור ציפורים נודדות, אלא נשב סגורים בבתים במשפחות גרעיניות מפחד המשחית, שלא יבוא אל בתינו לנגוף, היינו אומרים שהוא ‘פסיכי’, והנה התברר שה’נורמליות’ הפכה ‘פסיכית’, וה’פסיכיות’ הפכה ‘נורמלית’.

הפסח השנה אל מול הנגיף מזכיר במיוחד את תיאורי ‘פסח מצרים’, שבתורה, בארבעה מובנים –

ראשית, הבית הסגור בו אוכלים כולם באותו הזמן את המצות (עם המרור), מתוך אימת הנגיף – “ולא יִתֵן המשחית לבֹא אל בתיכם לנגֹף” (שמות י”ב, כג);

שנית, הנגיף המשחית לא מסוגל להבדיל בין בית יהודי לבית מצרי, ולכן, הייתה חובה לסמן בית יהודי בדם על הפתח, כלומר, כבית שכבר הוכה; אצלנו, מי שהחלים מן הנגיף נחשב מחוסן.

שלישית, המכות שיתקו את מצרים הפרעונית, ונגיף ה’כתר’ משתק את רוב העולם בפחד בלתי נתפס – פחד מוות, פחד א-להים.

רביעית, וזה אולי העיקר, לפתע אפשר להבין את פרעה שבתורה –

בתוך המכה הוא הגיב בלחץ מתוך תחושה ברורה של אובדן שליטה, והיה מוכן לכל מיני ‘ויתורים’, בתמורה לתפילה של משה שתסיר את המכה; ואילו אחרי המכה, ברגע שחזרה אליו תחושת השליטה, הוא התחזק באמונתו ה’דתית’ (באלים המצריים, במיוחד בשמש), ובעמדתו העקרונית נגד כל שינוי בסדרי העבדות במצרים;

כאשר הסתתרה השמש בברד (הנדיר במצרים), ובארבה, פרעה ה’בן’ של ‘רע’ (‘אל’ השמש המצרי) התחיל לדבר על “ה’ הצדיק” (שמות ט’, כז-כח), וגם “חטאתי לה’… ולכם” (שמות י’, טז-יז), ואילו בחלוף המכה הוא ‘התהפך’ ואמר: “יהי כן ה’ עמכם… ראו כי רעה נגד פניכם” (שמות י’, י-יא);

אחרי 3 ימי חושך, “בחצי הלילה” (שמות י”ב, כט-לב) של מכת בכורות, כשלא ידע אם ומתי תזרח לו השמש, הוא ‘נכנע’ ואישר את יציאת בני ישראל לפי כל הדרישות של משה בשם ה’; ואילו אחרי 3 ימים בהם זרחה שוב השמש, ובני ישראל לא חזרו כהבטחתם, הוא הוביל את צבאו לקרב הכרעה על ים סוף (שמות י”ד).  

ההיסטריה המשתקת כיום את רוב מדינות העולם היא בעיקרה הפחד מאובדן שליטה על מערכות הבריאות, ועל עצם היכולת לטפל בחולים קשים מבלי להיקלע למצב בו ייאלצו להחליט במי לטפל ובמי לא, ומצד שני, הפחד המשתק מפני אובדן שליטה על מפעלים חיוניים ועל מחנות צבא ומשטרה בגלל הדבקה המונית;

ברגע שתימצא תרופה או חיסון יירגעו כולם בבת אחת, אבל עד אז המטרה הראשית היא ‘שיטוח העקומות’, כלומר, הכנסת המגיפה למתווה שיחזיר לשלטונות את השליטה! לא מדובר בערך של ‘חיי אדם’, עם כל חשיבותו העקרונית, אלא במספרים ובשליטה!

הציביליזציה המודרנית אינה שונה מהותית מפרעה במצרים העתיקה – כל השליטים דואגים בעיקר לשליטה שלהם, ואובדן שליטה מפיל אותם ארצה!

מדהים!

גם ליציאה ממצרים קדם תהליך ארוך של מו”מ בין משה לפרעה, ואחריה באו 40 שנה במדבר; גם כיום, לא נשתחרר מאימת הנגיף בבת אחת, אולם יש צפי סביר לאור של ישועה בקיץ, וחיסון יעיל עד לחורף הבא בע”ה – כל זה בטרם יופיע עוד נגיף חדש מתוך מוטציה בלתי ידועה –

לקח חיוני חייבים ללמוד כל השליטים השחצנים בעולם: ‘אף אחד לא שולט באמת, כי השליטה ביקום שייכת כולה לבורא הגלקסות ויוצר הנגיפים והמוטציות’.

קצת יותר ענווה!