פסח מתחיל “בין הערבים” (=אחרי הצהרים)

ב”ה

בניגוד לכל שבת וחג – פסח לא מתחיל בערב, אלא מחצות יום י”ד בניסן ואילך, מפני שעיקר עניינו הוא שינוי הטבע ופריצת הנס לתוכו, כך ש’בוקר’ הפסח חל בחצות הלילה, כפי שגאולת ישראל ממצרים החלה בחצות הלילה.

בשונה מחג המצות שמתחיל בערב, בפסח שמתחיל בצהרים לא קבעה התורה איסורי מלאכה, ולכן, מותר לנסוע ברכב, לדבר בטלפון ולשדר בזוּם ודומיו, כמו כל מלאכה המותרת בחול המועד, לצורכי החג ולשמחת החג, – עד כניסת חג המצות בערב.

מן הראוי להתפלל מנחה ‘גדולה’, מיד אחרי חצות היום, ורק אחר כך לפתוח בענייני הפסח, שהרי קרבן פסח הוא הקרבן היחיד שהוקרב אחרי תמיד של ‘בין הערבים’ (פסחים נח-נט) – מותר וראוי לספר ולשיר, לשאול ולענות, שאלות וחידות, ביציאת מצרים (השנה, בזוּם), רק לא לאכול מצות ומרורים, וקידוש ו-4 כוסות שנשארים ללילה – יש מקילים לאכול מצה ‘עשירה’, שאין יוצאים בה ידי חובה של אכילת מצה “בלילה הזה”, עד ‘שעה עשירית’ (בערך 3 וחצי; שו”ע אורח חיים, סימן תע”א, א-ב); מ’שעה עשירית’ אוכלים רק ירקות ופירות. 

מפורש במשנה ובהלכה (פסחים פרק ה’, ז; פסחים סד; רמב”ם הלכות קרבן פסח, פרק א’, יא), שהיו הלויים שרים את ההלל במקדש, ואף חוזרים עליו, כל זמן ההקרבה של הפסח (בשלוש קבוצות), ולכן, מותר וראוי לשיר את ההלל בשעות אלו (והשנה, בזוּם, עם כל המשפחה), אבל אין לברך על ההלל הזה, מכיוון, שאין לנו קרבן פסח עדיין.  

מזמן ‘פלג המנחה’ (שעה ורבע לפני הלילה; שו”ע אורח חיים סימן רס”ז, ב; לרוב הפוסקים השנה מ-18.30; לשיטת הגר”א מ-18.00), אפשר לקבל את החג, להדליק נרות, לפרוס מפה אחרת, ולהתחיל בליל הסדר עצמו (בעוד הזוּם דלוק, וכולם משתתפים), קידוש על כוס ראשונה, והגדה על כוס שנייה, ואחד מבני הבית (שאחראי לכיבוי המסכים) לא יקבל על עצמו את החג עדיין (ויוכלו המסכים לפעול השנה עד 19.00), ואותו אחד יקדש רק בלילה, ויאמר את סיום ההגדה על כוס שנייה, בלילה, ויוציא את כולם ב-4 כוסות ‘משתחשך’.

גם תפילת ערבית עם ההלל אפשר להתפלל מ’פלג המנחה’ (השנה מ-18.30; ולשיטת הגר”א מ-18.00), בעוד המסכים מופעלים, והאחראי לכיבוי יתפלל בלילה.

לא נראה לי נכון להשאיר מסך דלוק אל תוך הלילה, אלא אם יש דרך לכיבוי אוטומטי בזמן שיוגדר מראש, כמו בשעון שבת, בלי שום התערבות במסך, ובעצם השידור יש מקום להקל כי הבערה ביום טוב מותרת, והצילום וההקלטה כבר הופעלו מראש. מצד שני, ברור לי שכמעט אין אפשרות, שלא תהיה שום התערבות במסכים, ולכן אני חושב שההוראה העיקרית צריכה להיות כיבוי לפני שקיעה, אחרי מיצוי החגיגה המשפתית בזוּם, מבעוד יום. 

גם נראה לי דווקא נחמד ומעניין להסתגר בלילה לאכילת המצות על המרורים במשפחה מצומצמת, כל אחד ואחת בביתם הסגור, כמו ביציאת מצרים, בעוד ‘המשחית’ מכה בחוץ מכל נגיפיו ומגפותיו – ולצפות לישועת ה’ מחצות הלילה עד אור היום.