צה”ל ביבשה לעת חירום

גבולות לביקורת פומבית

בימיו של יצחק רבין ז”ל כראש ממשלה לקחתי על עצמי תפקיד לא קל לשמש חוליית קשר ישיר ואישי בין המתיישבים ביהודה ובשומרון לבין ראש ממשלת ישראל, לפני ובמיוחד אחרי הסכמי ‘אוסלו’ עם כל המתח והסכנות שנוצרו אז בשטח. אמרתי אז ליצחק רבין, שאני פוטר אותו מלענות לכל מכתב שלי, ורק שייקח את הדברים לתשומת לב של מקבל ההכרעות החשובות ביותר. כתבתי יותר מ-200 מכתבים, וקיבלתי תשובות בודדות, ובעיקר פגישות אישיות חשובות עד מאד.

אחרי פיגוע קשה סמוך לצומת הזכוכית בצפון חברון כתבתי לרוה”מ מכתב מחאה נגד התבטאויות של קצינים בכירים בתקשורת שראיתי בהן פגיעה בביטחון מדינת ישראל ואזרחיה, מפני שגם האויב קורא ושומע תקשורת ישראלית, וכנראה אף יותר מהישראלים עצמם. זמן קצר אחר כך התקשרו אלי קצינים בכירים כדי להסביר ולהתנצל – לא הבנתי והתקשרתי לאיתן הבר ז”ל (ראש הלשכה של יצחק רבין ואיש הקשר שלי אליו), ואז התברר לי, שיצחק רבין אמר לאיתן הבר:

‘יואל צודק, הפץ את מכתבו לקצונה הבכירה, שילמדו לשתוק’.  

 בשנים האחרונות מתנהלת ביקורת קשה וחושפנית בתקשורת על מצבם של כוחות היבשה בצה”ל, ובעיקר יחידות המילואים לעת חירום, עד כדי פירוט מדויק של הצפוי בזמן מלחמה להן ולכולנו, ללוחמי המילואים אם יידרשו לתמרון יבשתי בעזה או בצפון, ולעורף הישראלי כולו – המוביל העיקרי של כתבות ביקורת אלה הוא אלוף (במיל.) יצחק בריק, שכותב כאילו אין אויב קורא ומבין.  

יש מה להעיר על תוכן ביקורתו הנוקבת מפני שבמכוון הוא מצייר תמונה חלקית של כוחות צה”ל, למשל, פעילות חיל האוויר נעדרת לחלוטין מתיאורי הקרבות הצפויים שהוא מתאר במלחמה עתידית, וגם לא נזכרת כלל האפשרות להכשיר במהירות כוחות מילואים ייעודיים בשלב הראשון ללחימה, בזמן שהסדירים ויחידות מילואים מעטות השומרות על רמת אימון וכשירות טובה ינהלו את המערכה, עד שיצטרפו כוחות מילואים נוספים.

אבל אני מעדיף לצאת מנקודת מוצא, שלפיה הכל נכון בביקורת החמורה הזאת של אלוף (במיל) בריק, וכל פעם שאני קורא אותה אני חושב על המודיעין של נסראללה ועל המודיעין האיראני שקוראים מאמרי חינם אלה בעיון רב ומגישים חוות דעת מקצועיות לממונים עליהם –

בטני מתכווצת שוב ושוב לנוכח הפגיעה הקשה בביטחון המדינה!

אינני מצליח להבין איך מתירים לפרסם כתבות כאלה, שהאויבים מפיקים מהן מידע רב ומעודכן בחינם, רק מפני שאסור להשתיק ביקורת חשובה בנושאים כה חמורים –

ואז עולה בי הרהור: אולי זה חלק מתרגיל הונאה ישראלי מתוחכם, שמטרתו להטעות אויב פוטנציאלי ולהביאו למהלכים מוטעים, טקטיים ואסטרטגיים?

למרבה הצער זה לא מתקבל כלל על הדעת, בעיקר מפני שלפחות חלק ניכר מהעובדות המתוארות בביקורת הן נכונות ככל הנראה, וקשה מאד לראות בהן חלק מהטעיה מודיעינית מכוונת.  

מה שגלוי לעין במאמריו של יצחק בריק זו החרדה שלו מפני מחדל חמור שעלול להיחשף רק לעת מלחמה והוא עלול לגבות מחירים כבדים בחיי אדם הרבה יותר ממחדל יום הכיפורים – אני מבין שיצחק בריק אומר: ‘לא מקשיבים לי בדיונים פנימיים, ולכן לא ארפה מביקורת ציבורית עד שמישהו יזדעזע ויתחילו לתקן לפני שיקרה אסון – וגם אם איש לא יקשיב ולא יתקן, לפחות יידעו הדורות הבאים שהיה מי שהזהיר…

אכן, זו מוטיבציה המוכרת לנו ממחאות נביאי ישראל מול המנהיגים בסוף ימי בית ראשון, ואפילו הם לא הצליחו לשכנע; הדברים נשמרו לדורות ‘למען יקראו וייראו’.  

אבל הנזקים של הביקורת הגלויה הזאת הם חמורים לא פחות ממצב כוחות היבשה, בפרט כוחות המילואים, והם –

1. האויב קורא לומד ומבין, ונערך בהתאם.
2. המוטיבציה של האויב ותקוותו להביס את צה”ל במלחמה עתידית, עולה.
3. האמון של מפקדים וחיילים בכוחות היבשה בפיקוד הבכיר של צה”ל, מתערער.
4. המוטיבציה של חיילים ומפקדים לתת את הכל להצלת המדינה ואזרחיה בעת חירום, נפגעת.

הסיכוי שמישהו ‘יעבור לדום’ מקריאת מאמרי הביקורת האלה, ויתחילו לזרום תקציבי עתק לשיקום מערכי המילואים וציודם, הוא אפסי – ואילו הפגיעה בביטחון המדינה ואזרחיה (ואני בכללם) היא קשה וחמורה, לדעתי.