רבנים ראויים לפי חז”ל

חובתנו לדון בתוכן הדברים בלי שום הקשר אישי –

האם באמת יש הבדל בהתאמה לרבנות בין רבנים בוגרי הסדר, או רבנים ששירתו בצה”ל שירות מלא ואף כקצינים בקבע, לבין רבנים שגדלו כל ימיהם באהלהּ של תורה וכל עולמם בקדושה ובטהרה?

כתב הרמב”ם בהלכות סנהדרין (פ”ב, א): “אין מעמידין בסנהדרין בין בגדולה בין בקטנה אלא אנשים חכמים ונבונים, מופלגין בחכמת התורה, בעלי דעה מרובה, יודעים קצת משאר חכמות כגון רפואות וחשבון ותקופות, ומזלות ואצטגנינות ודרכי המעוננים והקוסמים והמכשפים והבלי ע”ז וכיוצא באלו, כדי שיהיו יודעים לדון אותם” –

ועוד כתב (שם בהלכה ו): “… ושיֵדעו ברוב הלשונות כדי שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן”, והם דברי ר’ יוחנן בגמרא (סנהדרין יז א), שהפליג ודרש שיֵדעו “בשבעים לשון” –

אם רבנים לא יֵדעו שפות לא יוכלו לדון ולפסוק אלא מפי מתרגם, ואם לא יֵדעו חשבונות הלוח לא יוכלו לדון ולפסוק בשאלות של קביעת החודש והמועדים, ואם לא יבינו הבלי המזלות והניחוש לא יוכלו לדון דיני אמת בנושאים אלו.

מה נעשה ובישיבות הסגורות רק באהלהּ של תורה, וגם בישיבות הסדר, אין לומדים אפילו שפה זרה אחת, ובוודאי לא לומדים בסיס של ידע ברפואה ובחשבון? בישיבות הסדר רובם למדו מעט ידע בסיסי לקראת הבגרות, אבל ברוב הישיבות החרדיות גם זה לא למדו – ומה יעשה רב יישוב או רב עיר אם יצטרך לפסוק הלכה בשאלות המחייבות ידע רפואי? מן הסתם יתייעץ עם מומחה המוחזק אצלו כראוי ובקי, אבל אז הוא תלוי ביכולת שלו לשאול בדיוק את השאלות, ואם לא ידייק או יחסיר שאלה מכרעת, הוא עלול לשגות בפסיקתו חלילה, וכבר היו שגיאות רבות כאלה, וגם אני נתקלתי בכמה מהן.

ביחס לשרות הצבאי, מה יעשה רב עיר אם יידרש לשאלות בהלכות צבא, אם אין לו מושג קל שבקלים על המתרחש בצה”ל? האם יאמר לשואל לפנות לאחד מרבני השכונות ששירת בצה”ל? האם לפחות יתייעץ עמו? האם יידע לשאול במדויק כדי לברר ולהבין את פרטי השאלה?

באחת משיחותיי עם מו”ר הרב אברהם שפירא זצ”ל (כבר בביתו החדש ליד ישיבת מרכז הרב) אמר לי הרב שפירא, שהרב שלמה גורן זצ”ל חידש הלכות צבא ‘יש מאין’, כי לא היה צבא יהודי אלפי שנים ולא היה ממי ללמוד מסורת הלכה ופסיקה, וזה היה נס גדול ומופלא, שזכה הרב גורן לחדש הלכות כאלה, בלי מסורת הלכתית רצופה בשלשלת הדורות – ה’ היה בעזרו כמו שהיה בעזרנו במלחמות ישראל, כך בחידוש הלכות צבא.

אני זוכר רב צבאי, שהיה חייל לוחם בצעירותו, שאמר לי: ‘כחייל צעיר החמרתי על עצמי יותר מדי בהלכות כשרות, כי חששתי מתערובות סירים ומכסי סירים במטבח הצבאי, עד שלמדתי ‘יורה דעה’ וראיתי שהמטבח הצבאי לרוב כשר בהחלט. ואני, דווקא בצה”ל למדתי בעיון הלכות עירובין ולקחתי אחריות על הקמת עירוב כשהיינו ‘בשטח’, ועל בדיקתו לפני כל שבת – מי שלא שירת בצה”ל ורק הסתופף ב’אהלהּ של תורה’, לא בטוח שהוא מבין כראוי במטבחים ציבוריים ובהלכות עירובין, שלא לדבר על מלחמה בשבת ועל שירות ביטחון שוטף בשבת, ועל מוסר מלחמה – אמנם כבר נכתבו על כל אלה ספרים רבים, אך אין תחליף ל’שימוש תלמידי חכמים’ מתוך הכרת השירות הצבאי מבפנים.

לסיכום, מלמד אני תורה בכל מרחביה כל ימי הבוגרים, בישיבות הסדר ובמכללות, ואינני ‘בוגר הסדר’, כי זכיתי לשרת בצה”ל שירות מלא ב”ה –

בלי להכיר את צה”ל אי אפשר להורות הלכה בשאלות קלות וחמורות שנוגעות לשירות הצבאי, ומי שאינו מכיר בוודאי לא יכול להיות רב עיר, ולא רב יישוב – לפי ההלכה!  

מתוך היכרות אישית אני גם חייב לומר, שאין הבדל בידיעת התורה עצמה וההלכה בין רבנים ‘בוגרי הסדר’ כמו תלמידיו של הרב אהרן ליכטנשטיין זצ”ל, לבין רבנים חשובים מתלמידי הרב עובדיה יוסף זצ”ל, ובין רבנים בוגרי ישיבות ‘חסידיות’ או ‘הלכתיות’.