הרעש הנורא

בכל יום אני מוסיף בתפילתי בקשות מיוחדות מ”אבינו מלכנו” –

ביניהן אני מתחנן: “אבינו מלכנו הצילנו מאסונות הנגרמים על ידינו” (זיהומים);

“אבינו מלכנו הצילנו מאסונות העולים מתוך בריאתך” (רעידות אדמה);

ואני מוסיף: ‘אנא, רק רעידות קלות, לשחרור הלחץ, עד 5 בסולם’ –

 

אינני יכול לשכוח את “הרעש בימי עֻזיה מלך יהודה” (זכריה י”ד, ה), ככל הנראה עם רבבות הרוגים, הרעש שבו החל סילוק כבוד ה’ בימי בית ראשון, ואינני יכול לשכוח את הרעש שהחריב את צפת עם אלפי הרוגים בשנת התקצ”ז –

על מה אנחנו מתפללים בכל יום: “ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים”? על זה, ש”אבינו מלכנו” לא יפרש את נבואת זכריה כפשוטה, אלא ישיב כבודו אלינו “ברחמים”!

 

מאז הרעש הנורא מצפון לנו הלב רוגש ורועש ובוכה –

אזור הרעש נקרא בתורה “ארם נהרים” או “פדן ארם”, וחרן נמצאת באמצע האזור המוכה – התושבים שם (גם בצפון סוריה) רובם כורדים, ומעולם לא היו אויבינו !

הרעידות אצלנו היו קלות ברוך השם, אבל שם בצפון נספו רבבות אנשים שרובם לא באמת טורקים ולא באמת סורים, וזה נורא ואיום –

ברוך השם, שמדינת ישראל יכולה מיד לשלוח יחידת הצלה מופלאה –

אבל אסור, ממש אסור לפרש את הרעש הנורא בפירושים של עונש מיד ה’ חלילה, כי כך מפורש בגמרא (בבא מציעא נח ב) באיסור החמור של אונאת דברים:

“אם היו יסורין באים עליו, אם היו חלאים באים עליו, או שהיה מקבר את בניו – אל יאמר לו כדרך שאמרו לו חבריו לאיוב, ‘… זכר נא מי הוא נקי אבד’ …”!

גם אם פירושים כאלה נכונים אסור לומר אותם בפרהסיה, וכל שכן אם אינם נכונים!