מהו ניצחון?

מול ‘החיבוק הבולם’ של הסיוע האמריקני והתמיכה הבינלאומית, יש למדינת ישראל שתי דרכים לניהול המלחמה, מלחמת העצמאות השמינית, שנכפתה עלינו –

הדרך האחת היא הכרעה מהירה וחדה הקובעת עובדות בשטח, כמו ההכרעה ההיסטורית בששת הימים, ששינתה כליל את פני הארץ והאזור (ואני אישית זכיתי להשתתף בה בחטיבת הצנחנים 55, בירושלים) –

הדרך השנייה היא מלחמת התשה מתמשכת, שכל יוזמה ישראלית כפופה להסכמה אמריקנית, לפחות בדיעבד.

אילו זכינו לממשלת אחדות לאומית כמו בערב ששת הימים, אולי אפשר היה להוביל הכרעה מהירה וחדה, בו זמנית, גם בדרום וגם בצפון, ולנהל מו”מ מתוך שליטה מלאה בעזה ובדרום לבנון, עד הליטני!

שליטה כזאת הייתה מאפשרת למדינת ישראל לחלק את הסיוע ההומניטארי – לסתום ולהציף מנהרות – להפסיק דלק וחשמל למנהרות הפיקוד של הצוררים – ולכפות את העברת כל החטופים לידי מצרים, ורק מולה לנהל מו”מ! אסור לנהל מו”מ עם מרצחים שמחזיקים חטופים בניגוד מוחלט לדין הבינלאומי, עם חשש מתמיד לחייהם ! במצב כזה, ייתכן שישראל גם הייתה יכולה לאיים על קטאר, ולדרוש את הפסקת הסיוע שלהם לארגון המרצחים! והעיקר, שליטה כזאת הייתה מאפשרת החזרה מלאה של יישובי העוטף, וגבול הצפון, ושיקום היישובים, שהוא המבחן החשוב ביותר לניצחון במלחמה !

אולם חוסר האמון העמוק השורר בתוך ההנהגה הפוליטית הישראלית, יחד עם חששות עמוקים של רוב המנהיגים הפוליטיים מעימות גלוי עם הממשל האמריקני שיגרום לבידוד מסוכן של ישראל באו”ם ובעולם, מנעו הכרעה צבאית מהירה וחדה, והובילו למלחמה מתמשכת שמחיריה קשים! אפילו קבינט המלחמה, התחליף העצוב לממשלת אחדות, לא החזיק מעמד והתפרק.

הממשל האמריקני בלם את ההכרעה בעזה, הציל את חמאס בגלל הלחץ של קטאר ומצרים, כפה על ישראל פעולות כירורגיות ומתמשכות, ועצר מתקפת הכרעה בצפון. בכל זאת, ישראל הצליחה לכפות את הפעולה ברפיח להשמדת המנהרות התת-קרקעיות, שבהן הועבר רוב הציוד הצבאי דרך סיני, תוך עצימת עיניים מצרית. עד עכשיו נמשך המאבק על המשך הנוכחות הישראלית בציר פילדלפי, וזה אחד הגורמים העיקריים העוצרים כל עסקה עם הצוררים לשחרור החטופים. זה המקום להביע מחאה נגד ‘בכירים במערכת הביטחון’ החוזרים על דברי ההבל שהושמעו בהתנתקות (לפני 19 שנה), ולפיהם, צה”ל יכול לצאת כי ‘תמיד נוכל לחזור אם לא תהיה ברירה אחרת’ – המחיר בהרוגים שלנו בכל כניסה חוזרת, יהיה גבוה בהרבה ממספר החטופים החיים, שאולי נצליח להציל כעת.

בשתי דוגמאות מדהימות במבט לשמיים, ראינו אלו הישגים צבאיים מוכן הממשל האמריקני לאפשר לנו בדרך זו של ניהול המלחמה תחת עיניו הפקוחות ו’חיבוקו הבולם’:  

1. לפני פסח, הופלו ויורטו רוב הטילים והכטב”מים במתקפה האיראנית, בשיתוף פעולה מוצלח של ישראל עם הכוחות האמריקניים, ואפילו עם הירדנים. המתקפה האיראנית הסתיימה בכישלון מוחלט! אולם, לא התאפשרה מכת נגד שיכלה לחולל הכרעה והרתעה מול איראן, לאורך זמן! לכן יש כעת איום איראני תקיף למתקפה נוספת, בזמן ובאופן שיתאים להם, בגלל חיסול בכיר חמאס על אדמת איראן.
2. תוך ציפיה מתוחה לתגובת חיזבללה על חיסולו של מפקד צבאי בכיר שלו, אפשרו האמריקנים לישראל מכת מנע אווירית של 100 מטוסים, שיצאה לדרך זמן קצר מאד לפני תחילת ירי הטילים של חיזבללה, ואף במקביל – כך יכלו לנשום לרווחה גם בישראל, וגם בלבנון. הממשל האמריקני לא אפשר שום צעד נוסף, שהיה יכול להוביל להכרעה בצפון, הכרעה שתאפשר את שיקום היישובים.

במגבלות אלו של ‘החיבוק הבולם’ האמריקני, אי אפשר לנצח בצפון, כי האמריקנים חותרים להבנות עם איראן וחיזבללה, שיחזור ויקיים את החלטת האו”ם (1701) ויסיג את כוחותיו מצפון לליטני – אולם, כבר ראינו בעיניים איך חיזבללה הפר את ההחלטה, ואיך הכניס את כוחותיו לאט לאט ובנחישות עד גבול ישראל, בעוד אנשי כוח האו”ם צופים מן הצד. לכן, שיקום היישובים בצפון עלול להתנהל תחת איום חיזבללי, וזה לא יכול להיקרא ניצחון בשום אופן! תארו לכם הבטחה דומה מצד הסורים בששת הימים, במקום עליית צה”ל לרמת הגולן, ושחרור מלא של יישובינו בעמק הירדן מאימת התותחים הסוריים.

הניצחון בדרום הושג בדם לוחמינו המופלאים הנלחמים באחדות ובאמון מלא בניגוד מוחלט להנהגה הפוליטית – אך הוא תלוי בתוצאות המו”מ להצלת החטופים, כי נסיגה ישראלית מלאה, או כמעט מלאה, תיצור איום חמור על שיקום היישובים בעוטף !

מבחן ניצחון פסיכולוגי הוא אולי בחיסול סינוואר ובשחרור החטופים החיים, בכבוד! בלי שחרור מרצחים שלהם מהכלא הישראלי, שימשיכו ויעצימו את מסעי הרצח והנקם.

אבל ניצחון אמיתי במלחמת העצמאות השמינית, ייבחן רק בשיקום מלא של היישובים בעוטף ובצפון – לא פחות!