נהגי מוניות ורופא בירושלים

אחת החוויות המעניינות ביותר מאז ששת הימים היא נסיעה במונית בירושלים עם נהג ערבי – אחד מהם סיפר לי פעם (אחרי הקמת הרש”פ), שהוא “מן אל-אריחא” (=מיריחו) אבל הוא החליט לעזוב שם ולעבור לאל-קודס – למה? שאלתי, והוא ענה – לא טוב “פי אל-אריחא” – למה? – לא טוב, לא טוב – אבל למה?

“פי אל-אריחא, לא נותן ילדה שלי הולכת ברחוב לבד, כי לא יודע מה יעשה לה שוטר פלסטיני – פי אל-קודס הכל בסדר, ילדה הולכת ברחוב לבד, כי שוטר ישראלי לא יעשה לה שום דבר”… 

באותו הזמן פגשתי בטלוויזיה הישראלית (אז, ברוממה בירושלים) קאדי מוסלמי-ישראלי שהגיע לדיון משותף, ושאלתי אותו: “אם תקום מדינה פלסטינית (שאני מתנגד לה מאד), אתה תרצה להיות אזרח פלסטיני, אם אפשר יהיה להישאר בבית שלך בישראל כתושב, אבל עם אזרחות פלסטינית”?

ענה לי הקאדי מאחורי הקלעים בשפה פשוטה וברורה: “בשום אופן לא. אני נאבק בשביל מדינה פלסטינית לפלסטינים משכם ומרמאללה, אבל אני לא אוותר לעולם על אזרחות ישראלית”, והוסיף ביטוי חריף מאד על מדינה פלסטינית שתהיה רעה ואכזרית, לעומת מדינת ישראל.

לאחרונה נסעתי שוב עם נהג מונית ירושלמי – “מאיפה אתה”? אמר לי שם שכונה במזרח העיר – “ומאיפה באת”? “מבית לחם” – “למה עזבת את בית לחם”? “לא עזבתי; יש לנו בבית לחם בית גדול ויפה עם אדמה, ושם אנחנו עושים שבת, כל המשפחה; כל השבוע חיים בדירה קטנה מאד בהר הזיתים, ועובדים בירושלים ובישראל”; – “ויש לך תעודת זהות כחולה”? – “כן, בטח” –

סיפרתי לו על נהג המונית “מן אל-אריחא”, ושאלתי אותו, אם זה נכון גם היום, שצריך לפחד מה יעשה שוטר פלסטיני לילדה פלסטינית, אבל אפשר לסמוך על שוטר ישראלי – אמר לי “כן, זה נכון”, אבל הבית לשבת בבית לחם רחוק ממרכז העיר, קרוב לדרך לתקוע, ושם אין שוטרים פלסטינים.

רבים מהפלסטינים הם כבר מאד ישראלים, ולא רק בפרנסתם, כי אם גם ברוחם ובתרבותם – ישראלים-מוסלמים או מוסלמים-ישראלים.

כל זה כבר ידוע לי שנים רבות, אבל לאחרונה הופתעתי מאד –

נסעתי שוב עם נהג מונית ערבי-ירושלמי, והוא דובר עברית רהוטה; כאשר הבין שאני ‘רב’ ומלמד בישיבה באלון שבות, התחיל לשאול שאלות:

“מה דעתך? מותר לבנות את בית המקדש לפני שיבוא המשיח”?

“מה אתה חושב על ביבי? הוא יחזור”?

מיד התחיל להסביר לי מה שאמרו לו רבנים ירושלמים, שביבי הוא ראש הממשלה הישראלי ה-12, ובנימין הוא הבן ה-12 של יעקב, ואחרי ביבי תתפרק מדינת ישראל במלחמת אחים כמו בסוריה ובלוב, ואז יבוא המשיח…

הוי ציוני תמים שכמוני, מעולם לא ספרתי ראשי ממשלה בישראל, ועוד בדרשה אנטי ציונית עסיסית מירושלים מפיו של נהג מונית ערבי, שמדבר כמו מורה מן העדה החרדית – התחלתי לחשב בראשי:

דוד בן גוריון;

משה שרת;

לוי אשכול;

גולדה מאיר;

יצחק רבין;

מנחם בגין;

יצחק שמיר;

שמעון פרס;

אהוד ברק;

אריק שרון;

אהוד אולמרט;

בנימין נתניהו (נכון, ה-12);

נפתלי בנט;

מי יספר לדרשנים האלה, שמאז בנימין בן יעקב והתגבשות 12 השבטים ביציאת מצרים, עברו יותר כ-440 שנה עד שהופיע דוד בן ישי, ושלמה בן דוד ציין 480 שנה מיציאת מצרים עד בניין בית המקדש, ושנביאי ישראל (כישעיהו וכמיכה המורשתי) אמרו בפירוש, שהגאולה העתידה תהיה כמו יציאת מצרים…

אחר כך הוסיף הנהג מה שאמר לו אחד הרבנים, שהייתה טעות בספירה כי גולדה מאיר הייתה אשה, וגם ליעקב הייתה בת בשם דינה (ואי אפשר לחשב אשה); לכן יש ממשלה עם בנט והוא ה-12, אבל אחר כך הכל יתפרק, ויבוא המשיח…

לא רציתי לומר לו מה יעשה המשיח לשונאי ישראל ולאויביה…

כמובן, על כל שלב ב’דבר התורה’ הזה, הוא שאל מה דעתי, אבל מיד המשיך בשיעור שלמד והפנים מרבנים ירושלמים אשר מקיאים את נשמתם בפני נהג מונית ערבי –

שאלתי אם היו אלה רבנים חרדים?

אמר לי: “לא, הם נראו ממש כמוך”.

אמרתי לו, שאני ברוך השם זכיתי להיכנס להר הבית בששת הימים, ולא עליתי במדרגות כי זה מקום המקדש, מקום רק של א-לוהים לבדו, ואסור לשום אדם לעלות לשם, לא תיירים עם מצלמות, לא ילדים שלכם שמשחקים שם בכדור, לא שוטר לא חייל, אף אחד לא ייכנס במקום הקודש, רק א-לוהים לבדו!

זה היה הרגע היחיד שהוא הקשיב לי בכל הנסיעה; אבל מיד הסביר שישראל לא באמת ניצחה ב-67 וגם לא ב-48, כי האמריקנים שילמו שוחד לירדנים, לעבדאללה ולחוסיין, והכל היה שוחד אמריקני, ולא רצון של א-ללה.

לפני שירדתי בישיבת הר עציון, עוד אמר, שבכל זאת אנחנו יכולים להיות חברים, כי הוא ראה שאני מכבד את המקדש.

לילה שלם התלבטתי אם לבכות או לצחוק על ‘דבר תורה’ מזעזע של רבנים ירושלמים מפיו של נהג מונית ערבי, שהתגלה כ’תלמיד ישיבה’ ישראלי קיצוני אך מוכשר למדי…

 

חזרתי ונזכרתי במפגש עם רופא ערבי-ירושלמי, שבדק אותי לפני כעשר שנים במרפאה בירושלים עבור הביטוח הלאומי ורשות המיסים –

הבדיקה הסתיימה להפתעתי בתוך דקה, ובחתימת ידו קיבלתי את מלוא הזכויות המגיעות לי מרשות המיסים של מדינת ישראל, ואז אמר הרופא הערבי בחיוך:

“נשארו כמה דקות עד התור הבא – אתה יכול לומר משהו על פרשת השבוע”?

שאלתי: “באמת אתה רוצה לשמוע על פרשת ויחי יעקב”?

אמר לי: “כן, אני אוהב לשמוע על פרשיות השבוע” –

אמרתי לו בכמה דקות שיעור קצר על ברכות יעקב לאפרים ומנשה, הנכדים שהפכו לבנים יורשי נחלה, ושהם עוד היו אז ילדים קטנים (כי הסיפור חוזר למעלה, מיד אחרי בואו למצרים, ו”אין מוקדם ומאוחר בתורה”) –

הרופא הערבי מירושלים הבין ונהנה מאד –

אשתי הסתכלה במחזה המוזר בתדהמה, ויצאנו בהרגשה שבניגוד עמוק למשתקף בתקשורת, הרבה מחיצות בין יהודים וערבים נעלמות בירושלים.