“ויהי כל ימי נח …” – או “ויהיו …”?
רוב מאמיני התורה כלל אינם יודעים על 9 הבדלים שנותרו בין נוסח תימן ונוסח ‘הכתר’ (על פי הרמב”ם), לבין הנוסח שנקבע בעמל רב של חכמי מסורה גדולים במשך מאות שנים, ברוב ספרי התורה שבקהילות ספרד ואשכנז לזרמיהן.
כאשר מתברר למאמיני התורה, שיש בכלל הבדלי נוסח רובם מגיבים בתדהמה, כאילו נפלו להם השמים על ראשיהם! ראיתי זאת במו עיניי כמה פעמים; אני נוהג לומר: נס גדול שנותרו רק 9 הבדלים ממאות ואלפים הבדלי נוסח, רובם בכתיב חסר או מלא, שהעידו עליהם חכמי המסורה במשך דורות; הלוא במסכת סופרים (פרק ו’) מסופר על 3 ספרי תורה מדויקים שהיו בעזרה בבית המקדש השני, ונמצאו ביניהם כמה הבדלים, כמו ‘ספר מעון’, מול שני ספרים בהם נכתב (כמו בכל ספרי התורה שלנו), “מְעֹנה א-להי קֶדֶם …” (בסוף ברכת משה “לפני מותו”) – והכריעו לפי הרוב!
מכאן למדו חכמי המסורה להכריע תמיד לפי הרוב, בין הספרים היותר מדויקים.
כל אלה דברים פשוטים וידועים ללומדי מסורה, ובלתי ידועים לרוב המאמינים.
אני מוסיף על כך, שנוסחת ‘ספר מעון’ בברכת משה הייתה ידועה למשורר תהילים (צ’): “תפילה למשה איש הא-להים: א-ד-נ-י מעון אתה היית לנו בְּדֹר וָדֹר” (=”א-להי קֶדֶם”); הראיתי הוכחה זו לכמה חכמים, והופתעתי מזה שהופתעו.
ההבדל הראשון נמצא בדברי קין בפרשת בראשית: “גדול עֲוֹני מִנְשׂוֹא”, אולם בנוסחי תימן ו’הכתר’, “גדול עֲוֹני מִנְשֹׂא” – הקהל בוודאי לא יבחין, אבל לפי התרשמותי, גם רוב הקוראים לא שמים לב אם כתוב “מִנְשֹׂא”, או “מִנְשׂוֹא”, וכך גם בהבדלים האחרים.
מתוך 9 הבדלים, רק אחד נשמע לאוזן הקהל, והוא בפרשת נח:
ברוב ספרי התורה כתוב (בסיום המבול): “ויהי כל ימי נח, תשע מאות שנה וחמשים שנה, וַיָמֹת” – אולם בנוסח תימן ו’הכתר’ כתוב: “ויהיו כל ימי נח …”.
מעשה שהיה בקהילת עפרה לפני שנים רבות:
הגיע ספר תורה כתרומה מאמריקה, והיו נחוצים בו תיקונים רבים; דוד קאפח לקח את הספר אל אביו, הגאון החכם ר’ יוסף קאפח, והוא תיקנו לפי מסורת תימן; באותן שנים עדיין התפללו כל חברי עפרה בבית כנסת אחד (ברוך השם); שאלתי את מו”ר הרב הראשי לישראל הרב אברהם שפירא, איך לנהוג בספר המתוקן, וענה לי: ‘כל הספרים כשרים! כל הספרים כשרים’! שאלתי אותו: ‘האם רבנו קרא את ספרו של הרב מרדכי ברויאר על ‘כתר ארם צובא’, שבמבוא (הארוך) הוא מראה את יתרונו הגדול של נוסח ‘הכתר’ ונוסח תימן?’ אמר לי: ‘לא’ – אמרתי: ‘אני מבקש שהרב יקרא, כי זה הבסיס לשאלתי’, ואמר לי: ‘תביא לי ספר’; אחרי שקרא את המבוא (ואמר לי שהוא ארוך וקשה), חזר ופסק הלכה: ‘כל הספרים כשרים! כל הספרים כשרים’!
בשבת פרשת נח דפק דוד קאפח על דלת ביתי ואמר: ‘קראנו בספר ‘התימני’ בשבת בראשית, ואי אפשר לפגוע בספר בשבת זו’; אמרתי לו: נכון, אבל לך וסכם זאת עם הרב אבי גיסר, רבה של עפרה (מאז ועד תחילת שנה זו); כך עשה, וסיכמנו עם הקורא.
כאשר שמע הקהל “ויהיו כל ימי נח”, נשמעה שאגת ‘תיקון’ מכל הקהל: ‘ויהי, ויהי’; הרב גיסר ואני סימננו בידנו לקורא להמשיך, ובסוף התפילה, הרב גיסר הסביר; הקהל הנדהם הוסיף שאלות עוד ועוד, וחברי עפרה הגיעו לקידוש באותה שבת, באיחור גדול.
כעבור שנים, פגשתי את הרב מרדכי ברויאר, סיפרתי לו את הסיפור להנאתו ולשמחתו, והוספתי: ‘יש לי הסבר יפה, שלא יכול להיות נכון, לשתי הנוסחאות האלה דווקא אצל נח’; מכיוון, שאמרתי מראש שההסבר לא יכול להיות נכון (כי ברור, שרק נוסח אחד נכון), הרב מרדכי ברויאר הסכים להקשיב לי, ואמרתי:
‘ב”ספר תולדת אדם” (בראשית ה’) מסתיימים כמעט כולם ב”ויהיו כל ימי…”; רק בחנוך ובלמך שנתקצרו ימיהם (365 / 777 שנים) כתוב “ויהי”, כעין רמז לקיצור הימים; והנה נח חי 950 שנה, 20 שנה יותר מאדם, ונכון לפיכך נוסח תימן ו’הכתר’; אבל באמת, המבול שינה את העולם כליל, ובדורות הבאים נתקצרו השנים מאד; לכן, 350 שנה שאחר המבול אינן דומות כלל ל-600 השנים שלפניו, ולפיכך מתאים לומר “ויהי כל ימי נח”, כי המבול חתך את ימיו, ושינה אותם כליל, גם אם נשלמו לפי המספר’.
‘יפה אבל לא נכון’, אמר הרב ברויאר בחיוך, ואני חשבתי, שההסבר מכוון לדרכי ההשגחה בשמירת נוסחי התורה, כי זהו ההבדל היחיד שנותר ונשמע לאוזן – “ברוך השם אשר נתן לנו תורת אמת, וחיי עולם נטע בתוכנו”.
בספרי החדש, ‘מקראות – בינה בתורה’ בראשית-שמות (עמ’ 35), נדפס בטעות כאילו “ויהי” היא נוסחת ‘הכתר’, והאמת הפוכה – אני מתנצל בזאת לפני הקוראים, ומבקש מהם לתקן, ולשמוח בברכת התורה.
Leave a Reply