תפילת מלחמה

המלחמה ‘השמינית’ של מדינת ישראל על עצמאותה כמדינת העם היהודי, נפתחה על ידי הרשעים בטבח הנורא בשבת שמיני עצרת. כעת, אחרי כל הדחיות וההיערכויות, התחילה המלחמה הקרקעית עם כל סיכוניה, שזאת הדרך היחידה לניצחון של ביטחון מלא לכל יישובי הדרום, ובהמשך בעזרת ה’, גם ליישובי הצפון ולארץ כולה –

חיילינו ממלאים את אחת המצוות הגדולות ביותר גם מבחינה מוסרית וגם מבחינה תורנית! רבים רבים מסייעים להם וליישובים שפונו אחרי הטבח, בכל דרכי הסיוע.

המוני בית ישראל צמודים לתקשורת ומתפללים בליבם, או אומרים פרקי תהילים (כמו קכ”א וק”ל, או י”ג ול”ה). את “שיר למעלות… הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל” (קכ”א) אני אומר על הלוחמים, ואת “שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה'” (ק”ל) אני אומר על החטופים המוסתרים במעמקים.

אבל המונים מרגישים (בצדק) שאין די בפרקי תהילים בשעת מלחמה כזאת.

מסיבות עמוקות שאי אפשר לפרטן כעת, עולם התפילה היהודי שכח את קביעת התורה והגמרא (תענית טז ב – יז א), “שאין אומרים זכרונות ושופרות אלא בראש השנה וביובלות ובשעת מלחמה“!

רש”י כבר כתב שם:

“דכתיב (בתורה, בפרשת חצוצרות התרועה, במדבר י’ ט), ‘וכי תָבֹאוּ מלחמה בארצכם על הצַר הצֹרֵר אתכם וַהֲרֵעֹתֶם בחצֹצרֹת, ונזכרתם לפני ה’ א-להיכם ונוֹשַעתֶם מֵאֹיבֵיכֶם’ – [והוסיף רש”י], ולא ידעינן מנא אתפרש דאומר ברכות ופסוקי מלכויות זכרונות ושופרות בשעת מלחמה” –

דברי רש”י תמוהים לכאורה, שהרי הביא את הפסוק המפורש בתורה, ואיך כתב שאיננו יודעים מנין התפרש הדבר, אולם ברור שרש”י התכוון להלכה מפורשת בדברי חז”ל על סמך הפסוק, וזאת לא נתפרשה אלא בהסבר לשיטת רבי יהודה בברכות התענית שהיו נהוגות בימי בית שני ובימי התנאים.

באותה סוגיא כתב הריטב”א: “אם רצה לאומרן רשאי”, ודיינו בכך כדי לקרוא לכל המבקשים ‘תפילת מלחמה’ ראויה ומתאימה, להרחיב את ‘עלינו לשבח’ המקוצר, החותם את תפילותינו, לנוסח מלא של ברכת מלכויות – בלי חתימה – ולתקוע בשופר תשר”ת – בלי ברכות – להוסיף ברכת זכרונות – בלי חתימה – ולתקוע בשופר תשר”ת – ולחתום בברכת שופרות – בלי חתימה – ולתקוע בשופר תשר”ת.

כמובן, בברכת זכרונות יש לדלג על המשפט “זה היום תחלת מעשיך, זכרון ליום ראשון” המיוחד לראש השנה – ובסוף שופרות יש לחתום בפסוק הנזכר (“וכי תבאו מלחמה בארצכם…”), במקום “וביום שמחתכם…”.

באופן כזה נוכל לקיים את הפסוק בתורה כראוי, בלי שום בעיה הלכתית, מפני שאין חתימות בברכות ולא ברכת המצווה בתקיעות, שעל אלה רק סמכות תורנית עליונה יכולה להחליט – אבל אמירת הברכות בלי חתימות, ותקיעות בלי ברכה, הם רשות גמורה ואין צורך בפסיקות הלכתיות – די לנו אם נבין, שמאז חורבן בית שני לא היה צבא יהודי לוחם על קיומנו כעם עצמאי בארצנו, ולכן, אין כיום שום אפשרות לפסיקה רבנית על ברכות גמורות. אבל אמירת הפסוקים ונוסח הברכות בלי חתימה, אין בה שום בעיה ו”אם רצה לאומרן רשאי”.

ברור, שברכת מלכויות בראש השנה נמצאת בתוך ברכת החג, ולכן התייחסתי רק ל”עלינו לשבח” עם הוספת הפסוקים, שכן “עלינו לשבח” אינו אלא קיצור של ברכת המלכויות בפני עצמה.

את הפסוקים והברכות – בלי חתימה – יכול גם כל יחיד לומר בסוף תפילתו, אבל תקיעות שופר, שלוש פעמים תשר”ת – בלי ברכה – נראה לי שנכון לתקוע רק במניין, אם יש עשרה שמסכימים ורוצים.

אישית (במלחמה הזאת), אני אומר בכל יום שירת ‘האזינו’ אחרי התפילה, וחותם ב”עלינו לשבח” המורחב – כעת, עם הכניסה למלחמה ביבשה, אוסיף בע”ה גם זכרונות ושופרות – בלי חתימות – כדי להיזכר לטובה לפני ה’, ולהיות ראויים לישועתו.  

בכל מקרה, אסור להיכנס למחלוקות ולסכסוכים על כך בקהילות, שהרי מחלוקות כאלו הן קטרוג, וזה רק פוגע ברצון העמוק להתפלל לישועת ה’ בשעה הזאת!

יהי רצון מלפני ה’, שיתקיים בנו הפסוק הנזכר:    

“וכי תָבֹאוּ מלחמה בארצכם על הצַר הצֹרֵר אתכם וַהֲרֵעֹתֶם בחצֹצרֹת,

ונזכרתם לפני ה’ א-להיכם ונוֹשַעתֶם מֵאֹיבֵיכֶם”.