רק דבר אחד מוציא אותי כליל ממנוחתי, והוא הגיוס של ראשי מדינות זרות לתמיכה במחאה בשאלות הזהות והמהות של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית – מה הסבירו לנשיא האמריקני כאשר נרתם גם הוא ללחץ על ראש ממשלת ישראל, יחד עם השגריר האמריקני לשעבר, כדי שמדינת ישראל “לא תרד (חלילה) מן הפסים”?
“זאת לא אותה המדינה שעליה נלחמנו”?
מדינת ישראל תתאושש ותתגבר בע”ה על כל ניסיונות ההשתלטות של אריסטוקרטים שמעולם לא נבחרו על ידי העם – יבוא יום שבו גם בית משפט חוקתי ייבחר על ידי העם, והוועדה למינוי שופטים בכנסת רק תקבע מי ראוי להיבחר!
הידברות מחייבת ומתווה גיוס
מתווה הפשרה של נשיא המדינה יצחק הרצוג הוא חסר תקדים בגלל עצם ההתערבות של הנשיא במאמץ לגשר על עימות אידיאולוגי, משפטי ופוליטי שמוביל לקרע מסוכן בעם ישראל – מאמץ חסר תקדים זה בעצמו מוכיח עד כמה מסוכן המצב אליו הובילה ממשלה לאומית-דתית-חרדית תוך זמן כה קצר.
הצעות לפיוס ולהסכמה רחבה
במקום לריב – ראוי להקים בית משפט גבוה מיוחד לנושאים חוקתיים, ולהוציא אותם מבית המשפט העליון שיישאר בצורתו הנוכחית, ויעסוק בהמוני הערעורים ודומיהם, ובהגנה על זכויות, כבוד וחירות של בני אדם מול רשויות.
מלחמת אחים – חס ושלום!
מכתב גלוי לאחים המומים: אני מבין היטב את התחושות ואת הכאב, אבל דווקא כמי שעבר את התופת הזאת במדינת ישראל, מדינת היהודים, ולא איבד תקווה ואמונה, ודבק ביושר ובמוסר ובחוק, אינני יכול שלא להציב בפניכם תמרור ‘עצור’!
זהירות, ממשלת ישראל!
בבחירות האלה הייתה התערבות ברורה של יד ה’ בהשגחתו עלינו, לעצור את טירופי הבחירות – לנגד עינינו, שתי מפלגות מן הקצה, נפלו על גבול אחוז החסימה, לפחות 4 מנדטים אבדו לגוש מחרימי נתניהו, ונפלה הכרעה. זה לא קרה בזכות נתניהו ותומכיו, אלא רק בגלל הפיצול במחנה מחרימיו, ובזכות אחוז החסימה! כפסע היה בין תוצאה זו, לבין המשך הטירוף.
לא פחות מנס
מי שמאמין בהשגחת ה’ עלינו לא יכול להתייחס לתוצאות הבחירות כמו לתופעה טבעית, רק פרי המאבק העצום שהתנהל עד לבחירות, ואף במהלכן, כי שתי מפלגות שהיו על סף אחוז החסימה ולא עברו, אינן פרי המאמץ הטבעי, אלא גילוי ברור של יד ה’ לטובה על מחנות מאמיניו בארץ הזאת, והצלת מדינת ישראל מתוהו ובוהו מתמשך אל סיכוי טוב ליציבות.
מעמד האִשה – זכות הצבעה לנשים בבחירות הראשונות
נשים כולן מצביעות, וחוץ מן החרדים גם מנהיגות, אך הוויכוחים על ערכי המשפחה ועל מעמד ההלכה בחיים המודרניים נמשכים ביתר שאת – ונדחקים לקצוות!
האם למדנו משהו ממחלוקת הרב קוק עם הרב עוזיאל לפני מאה שנה?
האם השתנה משהו יסודי בהנהגת הציבור הדתי-ציוני המפולג קשות בתוכו?
האם השתנה משהו יסודי בהנהגת הרבנות הראשית ותומכיה?
האם יש סיכוי להנהגה תורנית והלכתית שרוב הציבור הישראלי ירצה בה?