פשוט יחסית לאהוב את בני עמך ב’אחדות לאומית’, וללחום כתף אל כתף מול אויב, שונא ומאיים – אבל מה אם היריב הפוליטי נתמך על ידי נבחרים דמוקרטיים, שמעודדים את האויב ומצפים להצלחתו נגדנו?
מי אחראי לאלימות?
ההתנתקות מעזה ועקירת גוש קטיף היו טעות חמורה של אריק שרון, ועוד כמה שנים לפני כן אמר לי ראש ממשלת ישראל יצחק רבין, שתמך בגוש קטיף (!) – ‘אם לא נשב בקטיף, יהיה שם הטרור של חמאס’. למרות זה, לטרור המתעצם מעזה אחראים רק ארגוני הטרור הפלסטיניים, מנהיגיהם ותומכיהם.
נס תחיית הלשון העברית
הרב יהודה אלקלעי הבין כי תחיית ישראל תבוא עם תחיית השפה יחד: “הכרח גדול הוא אצלנו לקבץ פזורנו מארבע כנפות הארץ להיות לאגודה אחת, כי בעוונותינו הרבים מפוזרים אנו ומפורדים מאד איש מאחיו, כי לכל מדינה ומדינה יש להם [ליהודים] כתב ולשון מיוחד ומנהג מיוחד, מה שמפריד הקיבוץ ומעכב הגאולה […].
‘מאה’ ברכות – ‘מאה’ בעיות
המצב הטוב ביותר מבחינת ישראל יהיה, אם הפלסטינים יעמדו בסירובם המוחלט לתכנית, ועם זה, ירדן לא תבטל את הסכם השלום (אולי רק תקפיא אותו), והמציאות בשטח תתחיל להשתנות מבחינת החוק. כפי שקרה אחרי תכנית ה’חלוקה’ של ה’או”מ’ ב-47, ישראל תממש את חלקה, והפלסטינים (כדרכם) יפסידו את הכל, ובעיקר, אם לא יקימו ‘מדינה’ מכוח התכנית בהסכמה ישראלית, וימשיכו את ‘המאבק המזוין’.
‘פה ושם בארץ ישראל’
נראה, ש’התנאים המוקדמים’ של דוד בן גוריון התמלאו, ואולי מעל למצופה אפילו במונחים של ‘ההיסטוריה היהודית’ –
האם היה ‘הזקן’ תומך בתכנית ‘המאה’, ורואה בה ‘הזדמנות היסטורית’?
תכנית המאה – אסור או מותר?
האם תורת ישראל אוסרת בכל מקרה על מדינת ישראל להסכים לשלטון זר כלשהו בארץ האבות שניתנה לעם ישראל על ידי בורא העולם ונותן התורה, לשבת בה ולשמור בה את כל מצוותיו?
נס הפרחת השממה
התרגלנו לראות את ארץ ישראל פורחת, עד שאנחנו לא שמים לב שזה נס מבחינה אקלימית, גיאוגרפית והיסטורית * לפני ההתעוררות הלאומית הייתה ארץ ישראל “עֲטוּיַת שק ואפר”, וקיימה אחת לאחת את הקללות מחומש ויקרא * אבל נבואות הנביאים התגשמו, וארץ ישראל נתנה יבולה, עד שהביאה יפני אחד לומר: עם ישראל נתן לעולם את התנ”ך ואת הטפטפות
נס קיבוץ גלויות
אני רואה בקיבוץ גלויות את הנס הגדול ביותר בכל ההיסטוריה האנושית, מפני שאין עוד עם ששרד אלפי שנים בכל קצות הארץ וחזר לארצו. אף בהיסטוריה היהודית – גם יציאת מצרים וגם שיבת ציון מבבל באו מכיוון אחד ובראש אחד; הן לא היו קיבוץ גלויות. אין אדם שראה מעולם תופעה כזאת, עד ימינו.
ברוך השם המקדש את שמו ברבים
צפינו כולנו בהתרגשות על גבול התדהמה, בעליית (כ-40) מלכים ונשיאים, נציגי מדינות וראשי ממשלות לירושלים לזיכרון השואה באירופה ולמאבק ברוע האנטישמי המרים ראש בעולם, ולמען מטרה חיונית זו התלכדו כולם (לפחות ברמת ההצהרה).
מה הנביא ישעיהו היה אומר?
למיטב ידיעתי, לא היה מאורע כזה בירושלים מעולם, שבאו מלכים ונשיאים כֹּה רבים “פתח שערי ירושלים” (לא לחורבן חלילה כמו בנבואות ירמיהו, ולא לכבוד כובשים זרים, אלא) לכבוד ירושלים בירת מדינת ישראל כמדינת העם היהודי הניצול מחורבן השואה באירופה.
ואני שואל את עצמי:
‘מה היה אומר הנביא ישעיהו’?